כבוד הדדי מבוסס על שיוויון בין שני בני אדם. אם רק צד אחד זוכה לכבוד – זהו לא שיוויון.יחס של כבוד לילד מראה לו כי אנחנו מחשיבים אותו כאדם היכול לקבל החלטות ממש כמונו.אין זה אומר כי הילד יכול לעשות את כל אותם הדברים שהורים/מבוגרים ממנו עושים, אבל לתת לילד את החופש להחליט בדברים הנוגעים להם כגון : איך להוציא את דמי הכיס שלהם, איך ומה לעשות בזמנם החופשי או לכבד אותם על הבחירה שלהם בחבריהם.
את ההחלטה של הילד יש לכבד – מה שמאפשר לילד לפתח כבוד עצמי וכבוד כלפי האחר שהרי ילדים לומדים מהמבוגרים שלצידם, ואם המבוגר שלצידם מכבד אותם, הם ילמדו, דרך ההתנהגות שלו כלפיהם, גם להתנהג כך עם עצמם וגם לכבד את האחר.
אם ההורים אינם מסכימים עם החלטתו של הילד או אינם רואים אותה בעין יפה – ניתן להעלות שיחה על הנושא המסויים.
טיפ 1 – אל תעשו זאת ברגע שזה קורה. למשל : עם הילד רב עם החבר שלו, והוא כעוס, מאוכזב ופגוע ובמקרה...רק במקרה..אתם לא ממש תמכתם בחברות הזו,ישנה לנו נטייה להגיב מיד – "לא נורא. מימלא הוא...", או, " ככה לא מתנהג חבר אמיתי.." ועוד כהנה וכהנה.
טיפ 2 – מומלץ לא לעשות את זה בהקשר לחבר/אירוע ספציפי אלא באופן כללי.
למה הכוונה?
עליכם לזכור כי פעמים רבות ילדים נתקלים בסיטואציות ומצבים בפעם הראשונה בחייהם, בניגוד לנו הבוגרים, שכבר התנסנו בסיטואציות דומות בחיינו , יש להבין כי אין לצפות מהם, שידעו כיצד להתנהל באופן שאנו יודעים.
אז מהי ההמלצה?
רצוי כי תעלו שיחה ( על נושא של חברים למשל) מהי חברות? כיצד מתבטאת חברות? מה חשוב וערכי בחברות?
מתוך זאת אתם ניגשים לילד מתוך מקום של לימוד של משהו חדש וכך הילד יוכל להתחיל לספוג ולהפנים את האינפורמציה שנתתם לו ולהשתמש בה בחייו בהתאם לבחירה שלו.
גישה זו תבהיר לילד כי אתם אינכם מבקרים / שופטים את דרכו ועקב כך ישמר כבודו , אבל יחד עם זה אתם יוצרים אווירה של שיתוף ותמיכה המאפשרת אווירה טובה ונינוחה ביניכם.
יום שני, 11 באוקטובר 2010
יום ראשון, 3 באוקטובר 2010
טיפים קצרים
בית הספר להורות "מרחבים פתוחים" יעלה כל שבוע "קצרים" – טיפ קצר.
אנו נעלה אירוע / נושא אשר עשוי להתרחש, התרחש או מתרחש, בין הורים לילדים, נמתמקד בבעיה ספציפית אחת ונציע דרכי פתרון והתמודדות עם הנושא.
אתם, כמובן,מוזמנים להעלות נושאים ודילמות הנוגעות לאינטרקציה שלכם עם ילדיכם.
והנה ה"קצר" הראשון:
1.כאשר אתם מעוניינים לשנות משהו בדרכי ההתנהגות שלכם למול ילדיכם, או להעביר מסר כלשהו לילדים, אל תחליטו ל"תקוף" את כל הבעיות ביחד.
2.ערכו רשימה של אותם נושאים אותם אתם רוצים להדגיש/לפתור/להתייחס בינכם ההורים.
3.לאחר שערכתם את הרשימה – החליטו מהם חמשת הנושאים שעבורכם הם בעדיפות ראשונה , וסדרו אותם לפי סדר החשיבות שהולם אתכם.
4.עכשיו בחרו את הנושא החשוב ביותר, הדחוף ביותר, לדעתכם – והתמקדו אך ורק בו.
5.ברגע שהחלטתם מהי דרך הפעולה/ התגובה עשו רק אותה.!! התמקדו רק בה !! ...
6.עשו אותה עד לרגע שבו השגתם את המטרה שהצבתם לכם – ורק לאחר מכן עברו לנושא השני, לאחר שפתרתם אותו,עברו לבא אחריו וכך הלאה....
7. באופן כזה תוכלו למקד את עצמכם, ובה בעת להיות ברורים ונהירים גם לילדים.
אנו נעלה אירוע / נושא אשר עשוי להתרחש, התרחש או מתרחש, בין הורים לילדים, נמתמקד בבעיה ספציפית אחת ונציע דרכי פתרון והתמודדות עם הנושא.
אתם, כמובן,מוזמנים להעלות נושאים ודילמות הנוגעות לאינטרקציה שלכם עם ילדיכם.
והנה ה"קצר" הראשון:
1.כאשר אתם מעוניינים לשנות משהו בדרכי ההתנהגות שלכם למול ילדיכם, או להעביר מסר כלשהו לילדים, אל תחליטו ל"תקוף" את כל הבעיות ביחד.
2.ערכו רשימה של אותם נושאים אותם אתם רוצים להדגיש/לפתור/להתייחס בינכם ההורים.
3.לאחר שערכתם את הרשימה – החליטו מהם חמשת הנושאים שעבורכם הם בעדיפות ראשונה , וסדרו אותם לפי סדר החשיבות שהולם אתכם.
4.עכשיו בחרו את הנושא החשוב ביותר, הדחוף ביותר, לדעתכם – והתמקדו אך ורק בו.
5.ברגע שהחלטתם מהי דרך הפעולה/ התגובה עשו רק אותה.!! התמקדו רק בה !! ...
6.עשו אותה עד לרגע שבו השגתם את המטרה שהצבתם לכם – ורק לאחר מכן עברו לנושא השני, לאחר שפתרתם אותו,עברו לבא אחריו וכך הלאה....
7. באופן כזה תוכלו למקד את עצמכם, ובה בעת להיות ברורים ונהירים גם לילדים.
יום רביעי, 21 באפריל 2010
אני (ההורה) והילד שלי הולכים לאיבוד בקניון
בסדנה להורות מאוזנת שקיימתי סיפר אחד ההורים את הסיפור הבא:
"כל פעם שאנחנו נמצאים בקניון,מסתובבים ונהנים לנו,האווירה נינוחה,אורות,צבעים ואנשים הילד הקטן שלנו בן השלוש,מוצא לנכון ליצור מצבים שמביכים אותנו וגורמים לנו לחוש אי נוחות."
שאלתי – "למה אתה מתכוון?"
"אז ככה " – ענה לי – " באיזשהו שלב הוא היה מבקש משהו שרצה כי נקנה לו וכאשר לא היינו מסכימים לרכוש עבורו את המוצר המבוקש, היה זורק עצמו על הרצפה באמצע הקניון,מול כולם,בוכה וצורח ולא עזר מה שאמרנו לו,עד שלא קנינו לו את מה שבקש הסיפור לא היה נגמר".
"אתם עושים זאת עדיין?" – שאלתי
"לא" – ענה לי – " מצאנו פטנט לא נורמלי שהפסיק את הסיפור אחת ולתמיד"
הופה! זה נשמע מעניין! כל ההורים בחדר הזדקפו לשמוע מהי הדרך שמצאו,מאחר ופחות או יותר כולם,בשלב זה או אחר חוו זאת.
"מה עשיתם?" – שאלתי בסקרנות.
"בפעם האחרונה שעשה זאת ,בעודו צורח ובוכה נעלמנו לו מהמקום.כאשר הוא הסתכל סביבו ולא מצא אף אחד מאיתנו, הוא השתתק,בכיו פסק לרגע – וכשהבין שאנחנו אכן לא שם,החל שוב לבכות.בשלב זה ניגשנו אליו ואמרנו לו כי בפעם הבאה שיתנהג בצורה ובאופן שכזה אבא ואמא ילכו באמת וישאירו אותו כאן.מאז – נפסקה הבעיה.אם אנחנו בקניון והוא רק עושה "ציוץ" של מתקרב לבכי המוכר,אנחנו מזכירים לו את מה שאמרנו לו – וזה עובד כמו שעון כל פעם מחדש. הילד לא חזר לעשות את מה שעשה".
או.קי. בואו נדבר על זה.
הסיבה שההורים נקטו בצעד זה היתה כי הם הרגישו אי נעימות ואזלת יד למול התנהגותו של הילד בפרהסיה.לא נעים כזה,אתם יודעים,הילד צורח וצווח,כולם מסתכלים ואתם חושבים לכם "מה הם חושבים עלי?" "הם בטח חושבים ש... (כל אחד רשאי להכניס כאן מה הוא חושב שחושבים עליו..)".
בחירת הדרך של ההורה ונקיטת פעולה המונעת מתחושות לא נעימות מצביעה על אזלת יד אבדן הסבלנות ומטרתה המרכזית היא הפסקת "הפארסה" המרחשת לנגד עיניהם,והחזרת השליטה לידיהם.
האי נעימות והלחץ אצל ההורה הולכים גוברים ככל שהילד מחצין את התנהגותו ואז מוצאים עצמםההורים בתחושות לא נעימות,אולי אפילו בושה, אשר מובילה אותם לתגובה הנובעת מתוך מקומות של לחץ ומתח.תחושות אלו מפעילות מצידן את מערכת ההישרדות אשר מושתתת על הגנה ומופיעה בדרכי פעולה והתנהגות של תקיפה ו/או בריחה.
לא נעים... אבל ברור כי המצב בו נמצאו ההורים היה לא נעים להם.אז הם בחרו בצעד חריף,חזק שנבע ממקום המצוקה האישית שלהם והתפללו לטוב. וראו זה פלא! זה עבד!!!
נקודת המבט של ההורה : " ...פעם אחת ולתמיד אני חייב(ת) להפסיק את ההתנהגות הזו של הילד בקניון.אני חייב(ת) להשליט סדר בבלאגן הזה.ממש לא נעים לי...שלא לדבר על הבושה.."
מטרתה העיקרית היא לגרום להורה להחזיר את השליטה לידיו ולהשליט סדר ושקט בחוץ. דהיינו הילד יפסיק מהתנהגותו ויחדל לעשות "בושות".
וכעת
נקודת המבט של הילד : " .. היי,מה קורה כאן? לאן נעלמו כולם? אמא..? אבא...? רגע..מה..אני לבד!! אוי..אני פוחד!....מה אני אעשה??..אני לא יודע מה לעשות....שמישהו יעזור לי...!!! יש שם מישהו?...אם לא יהיה אף אחד אני אשאר לבד...ו...אני אמות כי אני לא יודע לטפל בעצמי לבד...."
זוהי הפרשנות שהילד נותן!!
עבור ההורים עזיבת הילד לבדו לא נראית דרמטית במיוחד,מאחר והם אינם מבינים את הפרשנות שהילד נותן לאירועים מסוג זה.
עבור הילד השארותו לבד מאיימת על קיומו באופן ממשי והוא מצוי בחרדת מוות מפני נטישה, כאשר הוא חווה את המצאותו לבדו. ברגע שהילד מרים עיניו ואינו רואה את ההורה (או דמות סמכותית אחרת) על ידו,הוא מרגיש שאינו מוגן והוא חשוף לסכנה ופגיעה.ילד החווה נטישה מרגיש חסר אונים מאחר והוא תלוי בהורה לחלוטין.(גילאי 0-5 בפרט משמעותיות לעין ערוך בעניין זה).
הילד, יתכן ואמנם יפיק לקח מהדרך בה פעל ההורה מולו , ולהלן הלקח שהוא הפנים – " כשאני עושה משהו שאבא ואמא כועסים עלי – הם משאירים אותי לבד,ואני פוחד להשאר לבד כי אני בסכנה.לכן עדיף שאעשה מה שהם אומרים לי ורוצים ממני, העיקר שלא ישאירו אותי לבד ויקרה לי משהו רע...".
כשילד מגיע למסקנות אלו, הוא מפרש את התנהלות ההורה מולו באופן כזה , פרשנותו זו בעייתית מאוד משום שהוא גדל להיות אדם בוגר, מסקנה זו תשאר עמו ותלווה אותו בחייו הבוגרים – משמעותו (בדוגמא זו ) פחד להישאר לבד ו דוגמא משמעותית ביותר להמחשה בעניין זה היא, סביב נושא הזוגיות(אנשים רבים בוחרים בן/בת זוג מהטעם המרכזי שהם פוחדים להשאר לבד שמא לא יסתדרו או לחילופין אנשים המוצאים עצמם נמצאים בזוגיות בדיוק בגלל סיבה זו – מהפחד להישאר לבד שחלילה לא יסתדו.
הפעולה הספציפית בה נקטו ההורים המספרים ,אולי השיבה את הסדר על כנו לשביעות רצונם של ההורים וגרמה להם לחוש שוב רגועים, אבל, אני מניחה שאף הורה אינו מעוניין שפעולה פשוטה שלו, שמטרתה היא להשיב את הסדר על כנו , תביא לתוצאות כל כך לא רצויות.
טיפ עבורכם למקרים כאלו
1. קודם כל הרגיעו את עצמכם.אמרו לעצמכם בלב בשקט משפטים מרגיעים כגון" הכל בסדר," "לא קרה כלום" "אני ארגיע את הילד, ונוכל להמשיך הלאה..." (בחרו משפט שעבורכם הוא עובד ומרגיע אתכם)
2. קחו את הילד הצווח על הידיים,החזיקו אותו בחיבוק קרוב ללבכם בחיבוק וצאו עמו מהקניון. תנו לו לבכות והרגיעו אותו במילים נעימות שמרגיעות ילד.אל תוותרו על החלטתכם לא לקנות לו את מה שרצה, אבל הקפידו להמצא לצידו בעת מצוקתו עד שירגע (יתכן שזה יקרה מספר פעמים עד שתשיגו את התוצאה הרצויה , אבל זה יקרה).במעשה זה שלכם תתנו לו את התחושה שגם שאתם לא עושים מה שהוא רוצה, אתם מבינים את המצוקה שבה הוא מצוי ונמצאים עמו עד שהיא חולפת.
בפעולה זו אתם מעבירים לילד שני מסרים מרכזיים:
1. אתם ממשיכים לעמוד על החלטתכם, אבל אתם מלמדים אותו שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים ושאתם עיקביים בהחלטותיכם וכך אתם מלמדים את ילדכם לסמוך עליכם ומפתחים את דמותכם הסמכותית מולו.
2. דרך התנהגות המרגיעה שלכם איתו, הוא לומד ומפנים כיצד להתנהג עם עצמו, כאשר הוא במצוקה, כיצד לדעת להרגע בכוחות עצמו.
ושוב – שימו לב -הקושי הקיים הוא אינו איך הילד מתנהג ,אלא איך אתם ההורים מרגישים למול ההתנהגות שלו– אם אתם חווים מצוקה ריגשית או אי נוחות,חוסר אונים ואזלת יד בהתמודדותכם עם הילד, אתם תגיבו על בסיס "הישרדות" ואז קרוב לוודאי תשליטו סדר,אבל השאלה החשובה יותר היא – מה ילמד ויפנים הילד ,שילווה אותו בהמשך חייו ויעצב את אישיותו ובטחונו.?
.
אם אתם רוצים לדעת עוד על דרכי התמודדות עם ילדכם, אתם מוזמנים לסדנה של מרכז "מרחבים פתוחים" – הורות מאוזנת בת 12 מפגשים של 3 ש"א כל אחד , בה תוכלו ללמוד כיצד להתמודד ולטפל ברגשות שלכם הצפים ועולים בכם , במצבים השונים והמישתנים, במהלך שנות גדילתו והתפתחותו של ילדכם.
הסדנה מתמקדת בכם ההורים,בתחושות שלכם, במצוקות שעולות לכם מלמדת, מדריכה ומנחה אתכם באמצעות כלים מעשיים, מיידים ואפקטיביים כיצד לעשות "לביתכם שלכם".
הורות מאוזנת
"כל פעם שאנחנו נמצאים בקניון,מסתובבים ונהנים לנו,האווירה נינוחה,אורות,צבעים ואנשים הילד הקטן שלנו בן השלוש,מוצא לנכון ליצור מצבים שמביכים אותנו וגורמים לנו לחוש אי נוחות."
שאלתי – "למה אתה מתכוון?"
"אז ככה " – ענה לי – " באיזשהו שלב הוא היה מבקש משהו שרצה כי נקנה לו וכאשר לא היינו מסכימים לרכוש עבורו את המוצר המבוקש, היה זורק עצמו על הרצפה באמצע הקניון,מול כולם,בוכה וצורח ולא עזר מה שאמרנו לו,עד שלא קנינו לו את מה שבקש הסיפור לא היה נגמר".
"אתם עושים זאת עדיין?" – שאלתי
"לא" – ענה לי – " מצאנו פטנט לא נורמלי שהפסיק את הסיפור אחת ולתמיד"
הופה! זה נשמע מעניין! כל ההורים בחדר הזדקפו לשמוע מהי הדרך שמצאו,מאחר ופחות או יותר כולם,בשלב זה או אחר חוו זאת.
"מה עשיתם?" – שאלתי בסקרנות.
"בפעם האחרונה שעשה זאת ,בעודו צורח ובוכה נעלמנו לו מהמקום.כאשר הוא הסתכל סביבו ולא מצא אף אחד מאיתנו, הוא השתתק,בכיו פסק לרגע – וכשהבין שאנחנו אכן לא שם,החל שוב לבכות.בשלב זה ניגשנו אליו ואמרנו לו כי בפעם הבאה שיתנהג בצורה ובאופן שכזה אבא ואמא ילכו באמת וישאירו אותו כאן.מאז – נפסקה הבעיה.אם אנחנו בקניון והוא רק עושה "ציוץ" של מתקרב לבכי המוכר,אנחנו מזכירים לו את מה שאמרנו לו – וזה עובד כמו שעון כל פעם מחדש. הילד לא חזר לעשות את מה שעשה".
או.קי. בואו נדבר על זה.
הסיבה שההורים נקטו בצעד זה היתה כי הם הרגישו אי נעימות ואזלת יד למול התנהגותו של הילד בפרהסיה.לא נעים כזה,אתם יודעים,הילד צורח וצווח,כולם מסתכלים ואתם חושבים לכם "מה הם חושבים עלי?" "הם בטח חושבים ש... (כל אחד רשאי להכניס כאן מה הוא חושב שחושבים עליו..)".
בחירת הדרך של ההורה ונקיטת פעולה המונעת מתחושות לא נעימות מצביעה על אזלת יד אבדן הסבלנות ומטרתה המרכזית היא הפסקת "הפארסה" המרחשת לנגד עיניהם,והחזרת השליטה לידיהם.
האי נעימות והלחץ אצל ההורה הולכים גוברים ככל שהילד מחצין את התנהגותו ואז מוצאים עצמםההורים בתחושות לא נעימות,אולי אפילו בושה, אשר מובילה אותם לתגובה הנובעת מתוך מקומות של לחץ ומתח.תחושות אלו מפעילות מצידן את מערכת ההישרדות אשר מושתתת על הגנה ומופיעה בדרכי פעולה והתנהגות של תקיפה ו/או בריחה.
לא נעים... אבל ברור כי המצב בו נמצאו ההורים היה לא נעים להם.אז הם בחרו בצעד חריף,חזק שנבע ממקום המצוקה האישית שלהם והתפללו לטוב. וראו זה פלא! זה עבד!!!
נקודת המבט של ההורה : " ...פעם אחת ולתמיד אני חייב(ת) להפסיק את ההתנהגות הזו של הילד בקניון.אני חייב(ת) להשליט סדר בבלאגן הזה.ממש לא נעים לי...שלא לדבר על הבושה.."
מטרתה העיקרית היא לגרום להורה להחזיר את השליטה לידיו ולהשליט סדר ושקט בחוץ. דהיינו הילד יפסיק מהתנהגותו ויחדל לעשות "בושות".
וכעת
נקודת המבט של הילד : " .. היי,מה קורה כאן? לאן נעלמו כולם? אמא..? אבא...? רגע..מה..אני לבד!! אוי..אני פוחד!....מה אני אעשה??..אני לא יודע מה לעשות....שמישהו יעזור לי...!!! יש שם מישהו?...אם לא יהיה אף אחד אני אשאר לבד...ו...אני אמות כי אני לא יודע לטפל בעצמי לבד...."
זוהי הפרשנות שהילד נותן!!
עבור ההורים עזיבת הילד לבדו לא נראית דרמטית במיוחד,מאחר והם אינם מבינים את הפרשנות שהילד נותן לאירועים מסוג זה.
עבור הילד השארותו לבד מאיימת על קיומו באופן ממשי והוא מצוי בחרדת מוות מפני נטישה, כאשר הוא חווה את המצאותו לבדו. ברגע שהילד מרים עיניו ואינו רואה את ההורה (או דמות סמכותית אחרת) על ידו,הוא מרגיש שאינו מוגן והוא חשוף לסכנה ופגיעה.ילד החווה נטישה מרגיש חסר אונים מאחר והוא תלוי בהורה לחלוטין.(גילאי 0-5 בפרט משמעותיות לעין ערוך בעניין זה).
הילד, יתכן ואמנם יפיק לקח מהדרך בה פעל ההורה מולו , ולהלן הלקח שהוא הפנים – " כשאני עושה משהו שאבא ואמא כועסים עלי – הם משאירים אותי לבד,ואני פוחד להשאר לבד כי אני בסכנה.לכן עדיף שאעשה מה שהם אומרים לי ורוצים ממני, העיקר שלא ישאירו אותי לבד ויקרה לי משהו רע...".
כשילד מגיע למסקנות אלו, הוא מפרש את התנהלות ההורה מולו באופן כזה , פרשנותו זו בעייתית מאוד משום שהוא גדל להיות אדם בוגר, מסקנה זו תשאר עמו ותלווה אותו בחייו הבוגרים – משמעותו (בדוגמא זו ) פחד להישאר לבד ו דוגמא משמעותית ביותר להמחשה בעניין זה היא, סביב נושא הזוגיות(אנשים רבים בוחרים בן/בת זוג מהטעם המרכזי שהם פוחדים להשאר לבד שמא לא יסתדרו או לחילופין אנשים המוצאים עצמם נמצאים בזוגיות בדיוק בגלל סיבה זו – מהפחד להישאר לבד שחלילה לא יסתדו.
הפעולה הספציפית בה נקטו ההורים המספרים ,אולי השיבה את הסדר על כנו לשביעות רצונם של ההורים וגרמה להם לחוש שוב רגועים, אבל, אני מניחה שאף הורה אינו מעוניין שפעולה פשוטה שלו, שמטרתה היא להשיב את הסדר על כנו , תביא לתוצאות כל כך לא רצויות.
טיפ עבורכם למקרים כאלו
1. קודם כל הרגיעו את עצמכם.אמרו לעצמכם בלב בשקט משפטים מרגיעים כגון" הכל בסדר," "לא קרה כלום" "אני ארגיע את הילד, ונוכל להמשיך הלאה..." (בחרו משפט שעבורכם הוא עובד ומרגיע אתכם)
2. קחו את הילד הצווח על הידיים,החזיקו אותו בחיבוק קרוב ללבכם בחיבוק וצאו עמו מהקניון. תנו לו לבכות והרגיעו אותו במילים נעימות שמרגיעות ילד.אל תוותרו על החלטתכם לא לקנות לו את מה שרצה, אבל הקפידו להמצא לצידו בעת מצוקתו עד שירגע (יתכן שזה יקרה מספר פעמים עד שתשיגו את התוצאה הרצויה , אבל זה יקרה).במעשה זה שלכם תתנו לו את התחושה שגם שאתם לא עושים מה שהוא רוצה, אתם מבינים את המצוקה שבה הוא מצוי ונמצאים עמו עד שהיא חולפת.
בפעולה זו אתם מעבירים לילד שני מסרים מרכזיים:
1. אתם ממשיכים לעמוד על החלטתכם, אבל אתם מלמדים אותו שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים ושאתם עיקביים בהחלטותיכם וכך אתם מלמדים את ילדכם לסמוך עליכם ומפתחים את דמותכם הסמכותית מולו.
2. דרך התנהגות המרגיעה שלכם איתו, הוא לומד ומפנים כיצד להתנהג עם עצמו, כאשר הוא במצוקה, כיצד לדעת להרגע בכוחות עצמו.
ושוב – שימו לב -הקושי הקיים הוא אינו איך הילד מתנהג ,אלא איך אתם ההורים מרגישים למול ההתנהגות שלו– אם אתם חווים מצוקה ריגשית או אי נוחות,חוסר אונים ואזלת יד בהתמודדותכם עם הילד, אתם תגיבו על בסיס "הישרדות" ואז קרוב לוודאי תשליטו סדר,אבל השאלה החשובה יותר היא – מה ילמד ויפנים הילד ,שילווה אותו בהמשך חייו ויעצב את אישיותו ובטחונו.?
.
אם אתם רוצים לדעת עוד על דרכי התמודדות עם ילדכם, אתם מוזמנים לסדנה של מרכז "מרחבים פתוחים" – הורות מאוזנת בת 12 מפגשים של 3 ש"א כל אחד , בה תוכלו ללמוד כיצד להתמודד ולטפל ברגשות שלכם הצפים ועולים בכם , במצבים השונים והמישתנים, במהלך שנות גדילתו והתפתחותו של ילדכם.
הסדנה מתמקדת בכם ההורים,בתחושות שלכם, במצוקות שעולות לכם מלמדת, מדריכה ומנחה אתכם באמצעות כלים מעשיים, מיידים ואפקטיביים כיצד לעשות "לביתכם שלכם".
הורות מאוזנת
יום חמישי, 8 באפריל 2010
להיות הורה...2
העובדה המשמעותית והחשובה ביותר, שכהורה עליך לדעת היא שחמש השנים הראשונות בחיי הילד הן החשובות ביותר.
בשנים אלו מעוצב המבנה הבסיסי של אישיותו אותה הוא ישא הלאה במשך כל ימיו ,והיא תקבע במידה רבה את הצלחתו בחייו כבוגר.
היא תקבע את יחסיו עם אנשים אחרים,טיפוס בן הזוג שיבחר, מידת הצלחתו בנישואיו,אופי ההורות שלו ,מידת יכולתו לממש את עצמו ולהנות מחיים מלאים ומספקים.
שנים אלו קובעות הן את ההתפתחות הריגשית והן את התפתחות האינטילגנציה –סוג הגירוי שהילד יקבל
בשנות חייו המוקדמות, תהיה נגיעה רבה לאיכות האינטילגנציה הרגשית שלו בבגרותו.
קיים הבדל עצום בין אהבת הורה לילדו, לבין המידע והניסיון הנרכש בטיפול ובהזנה של הילד.
אהבה היא רגש המתפתח באופן טבעי כלפי הילד,תוך כדי הטיפול בו, אבל יש צורך בידע ובמיומנות על מנת לעזור לילד לפתח את אישיותו העצמית והעצמאית,את טבעו הייחודי.
כל שלב ושלב בהתפתחות הילד שונה במיקצב שלו ובייחודיות שלו, ומה שהולם ונכון בגילאים מסויימים, משנה את פניו ודורש אופן התיחסות שונה בגילאים אחרים.
כל שלב הוא היסוד לקומה שתבנה מעליו – דרך ואופן הקמת הקומה הראשונה, תקבע למעשה, את הקומה השניה, השלישית וכן הלאה.
עבור ילדים הדבר המשמעותי ביותר הוא שצרכיו יענו, ובגילאים מוקדמים הם צריכים להענות באופן מיידי!!
הסיבה לכך נובעת מהעובדה שילד, בשנותיו המוקדמות משולל כל יכולת פיזית/קוגניטיבית וריגשית, להתמודד, עם דרישות העולם. הוא זקוק לדמות סמכותית ובוגרת לצידו,אשר תספק לואת צרכיו השונים.
כל ילד,עם היוולדו,תלוי בהורה תלות מוחלטת.
תלות זו אומרת כי ההורה, הוא מקור החיים של הילד מאחר והוא אחראי על ההזנה הפיזית ,הריגשית והקוגניטיבית של הילד. אין שום יכולת לדאוג לעצמו בכוחות עצמו..
המשמעות היא שילד אשר אין בוגר לצידו המספק לו את כל צרכיו – נמצא בסכנה קיומית.
כאשר נמצאת דמות סמכותית (הורה) על יד הילד, המזהה ויודעת לתת מענה מותאם לצרכיו השונים של התינוק/ילד,(ביו אם הם מצוקות פיזיות או מצוקות ריגשיות)והיא עושה זאת באופן מיידי, התינוק חווה שהוא מוגן(מישהו פתר לו את הבעיה) רגוע ( כי הוא מוגן) ועקב כך הוא חווה נינוחות פיסיולוגית ופסיכולוגית – תינוק כזה, יפתח השקפת חיים אופטימית, יכולת התמודדות,מציאת פתרונות ותחושת מלאות ושביעות רצון שהחיים מחייכים אליו.דבר זה יאפשר לו במרוצת הזמן,לפתח ולממש את כל הפוטנציאל הגלום בו.
והיה וזה לא קרה,והתינוק נענו צרכיו –יקרה הדבר הבא –
להלן דוגמא -
כאשר תינוק רעב הוא חווה מצוקה בגוף,זוהי מצוקה פיזית קשה (הבטן כואבת לו) הוא נמצא במצב של צורך מיידי בהפסקת המצוקה.
לעניין זה המענה הרלוונטי הוא אוכל ,שכן אם יקבל מים במקום אוכל – לא תפתר מצוקתו ויתרה מכך,כאבי הבטן מתחזקים,תחושת המצוקה גוברת והתינוק נמצא בחוסר אונים ובאזלת יד הנובע מהעובדה הפשוטה,שהוא אינו מסוגל לפתור בכוחות עצמו את המצוקה אותה הוא חש, ובעצם במילים אחרות, אם הוא לא יאכל הוא נתון בסכנה קיומית.!.
כל מצב שאין לילד דרך או ידע כיצד לפתור את המצוקה נחווה אצל הילד כחוסר אונים,חידלון-במשמעות העמוקה הוא חווה מצב של סכנה.
במצב כזה הילד מפתח השקפת עולם פסימית –הגורסת כי " החיים קשים.." ,אני לא מסוגל לפתור את העניין הזה.." "ממילא זה חסר טעם אפילו לנסות"...אין יכולת להתמודד עם סיטואציות בחיים הדורשות מאמץ.
במילים אחרות – בכל אותם מקומות אשר בילדות נחווה חוסר אונים, כבוגר כאשר תעלינה סיטואציות הדומות/מזכירות את האירוע שהתרחש בילדות, תעלה עם זה תחושת חוסרה אונים מהעבר הילדי למרות שבוגר אדם מצוייד בכל אותם כלים פיזיים/קוגניטיביים וריגשיים המאפשרים לו לפתור בעיות ולהתמודד עם אתגרי החיים השונים.
רגשות אלו צצים ועולים בחיים הבוגרים,על בסיס של "טייס אוטומטי"
בשנות הילדות המוקדמות – סביר להניח כי גם אתם חוויתם חוסר אונים– והיום כבוגרים אתם שוב חווים את אותו חוסר אונים ואזלת יד,כאשר אתם ניתקלים במצבים שונים בחייכם הבוגרים , וזאת באותם מקומות שבילדותכם לא ניתן לכם המענה הרלוונטי לצורך הספציפי שהיה לכם .
גם למול ילדיכם עולים (ללא ידיעתכם) ונוצרים סיטואציות של מצבים שאתם חווים בהם חוסר אונים בגלל שאין לכם פתרון המביא לכם את התוצאה אותה אתם חפצים.
מחקרים רבים מראים היום כי ניתן לעשות שינוי ולעדכן את "הטייס האוטומטי",לרכוש כלים קוגניטיביים ורגשיים מותאמים לדרישות מציאות החיים כבוגרים וכהורים – אורך רוח,שיקול דעת,סמכות פנימית וחיצונית,פתוח תחושת אמון,ויכולת התמודדות עם אתגרים בגדול ילדכם והקניית השקפת חיים בטוחה ובוטחת,איזון,ומימוש יכולותיהם.
שיטת"יציאה מהישרדות" הנלמדת במרכז של "מרחבים פתוחים" היא שיטה שפותחה בארה"ב,השמה לה כמטרה, הקניית כלים אפקטיביים ומעשיים להורות מאוזנת ומכבדת,באמצעות העברת הפוקוס לתחושות ההורה, הנחייה והדרכה של ההורה, כיצד להרגיע את עצמו בעת מצבי לחץ ומצוקה שלו, כךשבבואו לטפל ולהתמודד בנושאים שונים למול הילד,יוכל לפעול ממקום שקט,בטוח ונינוח וכך לבסס אצל ילדו את תחושת הבטחון והרגיעה הנחוצים לו כל כך, לגדילתו ולהתפתחותו כאדם בוגר ובטוח.
בשנים אלו מעוצב המבנה הבסיסי של אישיותו אותה הוא ישא הלאה במשך כל ימיו ,והיא תקבע במידה רבה את הצלחתו בחייו כבוגר.
היא תקבע את יחסיו עם אנשים אחרים,טיפוס בן הזוג שיבחר, מידת הצלחתו בנישואיו,אופי ההורות שלו ,מידת יכולתו לממש את עצמו ולהנות מחיים מלאים ומספקים.
שנים אלו קובעות הן את ההתפתחות הריגשית והן את התפתחות האינטילגנציה –סוג הגירוי שהילד יקבל
בשנות חייו המוקדמות, תהיה נגיעה רבה לאיכות האינטילגנציה הרגשית שלו בבגרותו.
קיים הבדל עצום בין אהבת הורה לילדו, לבין המידע והניסיון הנרכש בטיפול ובהזנה של הילד.
אהבה היא רגש המתפתח באופן טבעי כלפי הילד,תוך כדי הטיפול בו, אבל יש צורך בידע ובמיומנות על מנת לעזור לילד לפתח את אישיותו העצמית והעצמאית,את טבעו הייחודי.
כל שלב ושלב בהתפתחות הילד שונה במיקצב שלו ובייחודיות שלו, ומה שהולם ונכון בגילאים מסויימים, משנה את פניו ודורש אופן התיחסות שונה בגילאים אחרים.
כל שלב הוא היסוד לקומה שתבנה מעליו – דרך ואופן הקמת הקומה הראשונה, תקבע למעשה, את הקומה השניה, השלישית וכן הלאה.
עבור ילדים הדבר המשמעותי ביותר הוא שצרכיו יענו, ובגילאים מוקדמים הם צריכים להענות באופן מיידי!!
הסיבה לכך נובעת מהעובדה שילד, בשנותיו המוקדמות משולל כל יכולת פיזית/קוגניטיבית וריגשית, להתמודד, עם דרישות העולם. הוא זקוק לדמות סמכותית ובוגרת לצידו,אשר תספק לואת צרכיו השונים.
כל ילד,עם היוולדו,תלוי בהורה תלות מוחלטת.
תלות זו אומרת כי ההורה, הוא מקור החיים של הילד מאחר והוא אחראי על ההזנה הפיזית ,הריגשית והקוגניטיבית של הילד. אין שום יכולת לדאוג לעצמו בכוחות עצמו..
המשמעות היא שילד אשר אין בוגר לצידו המספק לו את כל צרכיו – נמצא בסכנה קיומית.
כאשר נמצאת דמות סמכותית (הורה) על יד הילד, המזהה ויודעת לתת מענה מותאם לצרכיו השונים של התינוק/ילד,(ביו אם הם מצוקות פיזיות או מצוקות ריגשיות)והיא עושה זאת באופן מיידי, התינוק חווה שהוא מוגן(מישהו פתר לו את הבעיה) רגוע ( כי הוא מוגן) ועקב כך הוא חווה נינוחות פיסיולוגית ופסיכולוגית – תינוק כזה, יפתח השקפת חיים אופטימית, יכולת התמודדות,מציאת פתרונות ותחושת מלאות ושביעות רצון שהחיים מחייכים אליו.דבר זה יאפשר לו במרוצת הזמן,לפתח ולממש את כל הפוטנציאל הגלום בו.
והיה וזה לא קרה,והתינוק נענו צרכיו –יקרה הדבר הבא –
להלן דוגמא -
כאשר תינוק רעב הוא חווה מצוקה בגוף,זוהי מצוקה פיזית קשה (הבטן כואבת לו) הוא נמצא במצב של צורך מיידי בהפסקת המצוקה.
לעניין זה המענה הרלוונטי הוא אוכל ,שכן אם יקבל מים במקום אוכל – לא תפתר מצוקתו ויתרה מכך,כאבי הבטן מתחזקים,תחושת המצוקה גוברת והתינוק נמצא בחוסר אונים ובאזלת יד הנובע מהעובדה הפשוטה,שהוא אינו מסוגל לפתור בכוחות עצמו את המצוקה אותה הוא חש, ובעצם במילים אחרות, אם הוא לא יאכל הוא נתון בסכנה קיומית.!.
כל מצב שאין לילד דרך או ידע כיצד לפתור את המצוקה נחווה אצל הילד כחוסר אונים,חידלון-במשמעות העמוקה הוא חווה מצב של סכנה.
במצב כזה הילד מפתח השקפת עולם פסימית –הגורסת כי " החיים קשים.." ,אני לא מסוגל לפתור את העניין הזה.." "ממילא זה חסר טעם אפילו לנסות"...אין יכולת להתמודד עם סיטואציות בחיים הדורשות מאמץ.
במילים אחרות – בכל אותם מקומות אשר בילדות נחווה חוסר אונים, כבוגר כאשר תעלינה סיטואציות הדומות/מזכירות את האירוע שהתרחש בילדות, תעלה עם זה תחושת חוסרה אונים מהעבר הילדי למרות שבוגר אדם מצוייד בכל אותם כלים פיזיים/קוגניטיביים וריגשיים המאפשרים לו לפתור בעיות ולהתמודד עם אתגרי החיים השונים.
רגשות אלו צצים ועולים בחיים הבוגרים,על בסיס של "טייס אוטומטי"
בשנות הילדות המוקדמות – סביר להניח כי גם אתם חוויתם חוסר אונים– והיום כבוגרים אתם שוב חווים את אותו חוסר אונים ואזלת יד,כאשר אתם ניתקלים במצבים שונים בחייכם הבוגרים , וזאת באותם מקומות שבילדותכם לא ניתן לכם המענה הרלוונטי לצורך הספציפי שהיה לכם .
גם למול ילדיכם עולים (ללא ידיעתכם) ונוצרים סיטואציות של מצבים שאתם חווים בהם חוסר אונים בגלל שאין לכם פתרון המביא לכם את התוצאה אותה אתם חפצים.
מחקרים רבים מראים היום כי ניתן לעשות שינוי ולעדכן את "הטייס האוטומטי",לרכוש כלים קוגניטיביים ורגשיים מותאמים לדרישות מציאות החיים כבוגרים וכהורים – אורך רוח,שיקול דעת,סמכות פנימית וחיצונית,פתוח תחושת אמון,ויכולת התמודדות עם אתגרים בגדול ילדכם והקניית השקפת חיים בטוחה ובוטחת,איזון,ומימוש יכולותיהם.
שיטת"יציאה מהישרדות" הנלמדת במרכז של "מרחבים פתוחים" היא שיטה שפותחה בארה"ב,השמה לה כמטרה, הקניית כלים אפקטיביים ומעשיים להורות מאוזנת ומכבדת,באמצעות העברת הפוקוס לתחושות ההורה, הנחייה והדרכה של ההורה, כיצד להרגיע את עצמו בעת מצבי לחץ ומצוקה שלו, כךשבבואו לטפל ולהתמודד בנושאים שונים למול הילד,יוכל לפעול ממקום שקט,בטוח ונינוח וכך לבסס אצל ילדו את תחושת הבטחון והרגיעה הנחוצים לו כל כך, לגדילתו ולהתפתחותו כאדם בוגר ובטוח.
לחץ כפקטור בקבלת החלטות
תן/י אסוציאציה למילה - "מיתון".
סיכויים רבים שבין המילים הראשונות תקפוץ המילה "לחץ". טבעי, לא? ביטול הזמנות, דחיית פרויקטים, פיטורים, אבדן הכנסות, ירידה ברמת החיים, חוסר וודאות.... מה לא?!
תקופה כזו מחייבת נקיטת צעדים חדשים, שונים, יצירתיים, המותאמים למציאות הקשה. ואולם הלחץ עצמו משפיע על ניהול וקבלת החלטות בדרכים שלא תמיד תורמות להתמודדות אפקטיבית עם האתגרים.
כשאנשים נמצאים בלחץ, מופרשות רמות גבוהות של 'הורמוני לחץ' – אדרנלין וקורטיזול – המשפיעים על דרכי החשיבה והתפקוד הקוגניטיבי. ברמות נמוכות, קורטיזול מעודד חשיבה ותיפקודים מנטאליים אחרים, כך שלמשל לחץ מתון לעמוד בזמנים עשוי להיות יעיל לעיתים. כאשר הלחצים גדלים והדרישות גוברות על יכולת ההתמודדות, רמות קורטיזול ואדרנלין גבוהות עשויות לשתק כשרים שכליים, כמו זכרון, תכנון ויצירתיות. בזמנים כאלה, אנשים נסוגים להרגלי חשיבה ופעולה ישנים, ללא קשר למידת התאמתם לאתגרים החדשים.
הפגנות זעם מצד הבוס וביקורתיות המועברת בצורה לא נאותה, הם טריגרים להפרשת הורמונים מוגברת, והרסניים בהשפעתם על ביצועי העובד או הצוות. כמובן שגם המנהיג עצמו אינו מחוסן מפני השפעות הלחץ הנ"ל, סיבה נוספת 'לקחת את הזמן' להבין טוב יותר את הביולוגיה של הרגשות.
נוסף להשפעת ההורמונים, ישנו מנגנון מוחי נוסף הקשור להשפעת הרגשות על הדינאמיקה החברתית בעסקים ובכלל, והמכונה – "מערכת נוירוני מראה". מדובר בנוירונים (תאי מוח) המגיבים הן בעת ביצוע פעולה רצונית, והן בעת שהפרט צופה באחר מבצע את אותה פעולה. פרשנות אחת של מאפיין פעולה זה היא שנוירונים אלו מחקים או מבצעים סימולציה פנימית של פעולה חיצונית המבוצעת ע"י אדם אחר.
למה הדבר דומה? למתלמד במשחק גולף הצופה בשחקן מקצועי מבצע את רצף התנועות המושלם; הצפייה מזרזת ביצוע דומה אצל הצופה. יתר על כן, עדויות מראות כי 'מערכת נוירוני מראה' מעורבת בזיהוי מיידי של רגשות אצל אחרים, כך שלמשל הבעת מתוחה אצל הבוס, יוצרת "תמונת מראה" במוחו של הכפוף לו, שיחוש מיידית תחושות דומות. וכך, before you know it, הרגשות 'מדבקים' קבוצה שלמה ופוגעים בביצועיה.
משמעות הדברים עבור מנהיגות עסקית (ומנהיגות בכלל) היא שראוי שלא תהיה מוגבלת לאינטלקט, משמעת ואמביציה, ולא תמעיט בערך היכולות החברתיות-רגשיות; אפשר לעמוד על ביצועיות ומשמעת בדרכים שיעודדו מצב-רוח חיובי בקבוצה. שיטת המקל והגזר, הנוירולוגיה מראה, אינה מספקת עוד. הידעת כי מנהלים מצליחים נמצאו כמעוררים צחוק אצל הכפופים להם פי 3 בממוצע יותר מאשר מנהלים בינוניים? מסתבר כי מצב רוח טוב, עוזר לאנשים לקלוט מידע ולהגיב לו בחדות וביעילות.
איך?
השוק מציע לימוד והתנסויות במגוון שיטות, הדרכות וטיפולים. תהא השיטה שתבחר/י אשר תהא, ראוי שהדגש בה יהיה על התנסות במצבים חדשים ובפעולות לא מוכרות. המוח מחפש את המוכר, ועל כן פעולות מאתגרות, שהמוח אינו מורגל בהן, נחוצות להרחבת מנעד התגובה והפעולה, המובילה בתורה להצלחה, תהא הגדרתה אשר תהא. דעתו של טירון פתוחה ליותר אפשרויות מזו של מומחה. מצא/י מסגרת בטוחה ומעניינת שבה תוכל/י להרשות לעצמך להיות "טירון", להתנסות בכלי או בגישה שאינך מכיר/ה. התנסויות כאלה יפעילו יותר את ההמיספרה המוחית הימנית, ה"יצירתית", זו שדומיננטית פחות אצל רוב האנשים, וכך יתאפשר גם שיפור התקשורת בין שתי ההמיספרות. יצירת איזון בתרומתן מתבטאת בגמישות מחשבתית המביאה בתורה להתנהגויות ממוקדות-מטרה ולשיפור יכולות אישיות וביצועיות כאחד.
מרחבים פתוחים
סיכויים רבים שבין המילים הראשונות תקפוץ המילה "לחץ". טבעי, לא? ביטול הזמנות, דחיית פרויקטים, פיטורים, אבדן הכנסות, ירידה ברמת החיים, חוסר וודאות.... מה לא?!
תקופה כזו מחייבת נקיטת צעדים חדשים, שונים, יצירתיים, המותאמים למציאות הקשה. ואולם הלחץ עצמו משפיע על ניהול וקבלת החלטות בדרכים שלא תמיד תורמות להתמודדות אפקטיבית עם האתגרים.
כשאנשים נמצאים בלחץ, מופרשות רמות גבוהות של 'הורמוני לחץ' – אדרנלין וקורטיזול – המשפיעים על דרכי החשיבה והתפקוד הקוגניטיבי. ברמות נמוכות, קורטיזול מעודד חשיבה ותיפקודים מנטאליים אחרים, כך שלמשל לחץ מתון לעמוד בזמנים עשוי להיות יעיל לעיתים. כאשר הלחצים גדלים והדרישות גוברות על יכולת ההתמודדות, רמות קורטיזול ואדרנלין גבוהות עשויות לשתק כשרים שכליים, כמו זכרון, תכנון ויצירתיות. בזמנים כאלה, אנשים נסוגים להרגלי חשיבה ופעולה ישנים, ללא קשר למידת התאמתם לאתגרים החדשים.
הפגנות זעם מצד הבוס וביקורתיות המועברת בצורה לא נאותה, הם טריגרים להפרשת הורמונים מוגברת, והרסניים בהשפעתם על ביצועי העובד או הצוות. כמובן שגם המנהיג עצמו אינו מחוסן מפני השפעות הלחץ הנ"ל, סיבה נוספת 'לקחת את הזמן' להבין טוב יותר את הביולוגיה של הרגשות.
נוסף להשפעת ההורמונים, ישנו מנגנון מוחי נוסף הקשור להשפעת הרגשות על הדינאמיקה החברתית בעסקים ובכלל, והמכונה – "מערכת נוירוני מראה". מדובר בנוירונים (תאי מוח) המגיבים הן בעת ביצוע פעולה רצונית, והן בעת שהפרט צופה באחר מבצע את אותה פעולה. פרשנות אחת של מאפיין פעולה זה היא שנוירונים אלו מחקים או מבצעים סימולציה פנימית של פעולה חיצונית המבוצעת ע"י אדם אחר.
למה הדבר דומה? למתלמד במשחק גולף הצופה בשחקן מקצועי מבצע את רצף התנועות המושלם; הצפייה מזרזת ביצוע דומה אצל הצופה. יתר על כן, עדויות מראות כי 'מערכת נוירוני מראה' מעורבת בזיהוי מיידי של רגשות אצל אחרים, כך שלמשל הבעת מתוחה אצל הבוס, יוצרת "תמונת מראה" במוחו של הכפוף לו, שיחוש מיידית תחושות דומות. וכך, before you know it, הרגשות 'מדבקים' קבוצה שלמה ופוגעים בביצועיה.
משמעות הדברים עבור מנהיגות עסקית (ומנהיגות בכלל) היא שראוי שלא תהיה מוגבלת לאינטלקט, משמעת ואמביציה, ולא תמעיט בערך היכולות החברתיות-רגשיות; אפשר לעמוד על ביצועיות ומשמעת בדרכים שיעודדו מצב-רוח חיובי בקבוצה. שיטת המקל והגזר, הנוירולוגיה מראה, אינה מספקת עוד. הידעת כי מנהלים מצליחים נמצאו כמעוררים צחוק אצל הכפופים להם פי 3 בממוצע יותר מאשר מנהלים בינוניים? מסתבר כי מצב רוח טוב, עוזר לאנשים לקלוט מידע ולהגיב לו בחדות וביעילות.
איך?
השוק מציע לימוד והתנסויות במגוון שיטות, הדרכות וטיפולים. תהא השיטה שתבחר/י אשר תהא, ראוי שהדגש בה יהיה על התנסות במצבים חדשים ובפעולות לא מוכרות. המוח מחפש את המוכר, ועל כן פעולות מאתגרות, שהמוח אינו מורגל בהן, נחוצות להרחבת מנעד התגובה והפעולה, המובילה בתורה להצלחה, תהא הגדרתה אשר תהא. דעתו של טירון פתוחה ליותר אפשרויות מזו של מומחה. מצא/י מסגרת בטוחה ומעניינת שבה תוכל/י להרשות לעצמך להיות "טירון", להתנסות בכלי או בגישה שאינך מכיר/ה. התנסויות כאלה יפעילו יותר את ההמיספרה המוחית הימנית, ה"יצירתית", זו שדומיננטית פחות אצל רוב האנשים, וכך יתאפשר גם שיפור התקשורת בין שתי ההמיספרות. יצירת איזון בתרומתן מתבטאת בגמישות מחשבתית המביאה בתורה להתנהגויות ממוקדות-מטרה ולשיפור יכולות אישיות וביצועיות כאחד.
מרחבים פתוחים
מדוע קשה לקבל החלטה ולהתמיד בה? (פער בין תכנון לביצוע)
רבים מכם ודאי מכירים את הריטואל הבא –
בערב כאשר אתם שוכבים במיטה, אתם מתכננים בראשכם את היום למחרת.
עורכים רשימה (בראש) של אותם דברים שאתם צריכים לעשות, איך תעשו? באיזה סדר?
אחר כך חושבים מה צריך להגיד למי?איך להגיד זאת? איך להגיב לדברים או מעשים שנעשו ונאמרו לכם?
ככה,מריצים סרטים בראש עד שהכל מסתדר ואתם יודיעם מה,איך ,למה,ומתי – הכל מסתדר נפלא,אתם מחליטים כי מחר בבוקר תקומו ותעשו את כל אותם דברים אשר תכננתם,כמו שתכננתם,כעת אתם רגועים ואתם יכולים להרדם עם חיוך של שביעות רצון – ממחר הכל יהיה אחרת! ממחר אתם תעשו דברים אשר אתם רוצים – חייכם ישתנו!!! (מחר אתחיל דיאטה.....מוכר?)
ואז.. מפציע לו השחר על בוקר חדש,אתם קמים ממיטתכם החמה והנעימה איכשהו...ומגלים כי אין לכם את האנרגיה/החשק/המוטיבציה לעשות את מה שתכננתם. ו..הופ! חוזרים לישון.
טוב, לא כולם חוזרים לישון לחלק אין פשוט ברירה והם חייבים לקום.
אבל גם כאן, עושים בפועל, דברים שונים ממה שתכננו,משנים תוכניות " בגלל ש... "או "מאחר ו..."
כמה נקודות חשובות
1. אם אכן מתחילים לבצע משהו כמתוכנן – זה לא מחזיק מעמד זמן רב(שעה/יום/שבוע). ככל שהזמן נוקף משתנה ההתייחסות ואיכשהו זונחים את התכנון או את הביצוע ומה שהיה כל כך ברור ומובן ומילא אתכם באנרגיה – מתמוסס לו ונמוג.
2. קיים קושי רב בהתמדה ובהשגת המטרות בהם מעוניינים, עקב פערים, בין מה שמרגישים/חושבים לבין מה שעושים בפועל.
3. תמיד,אבל תמיד,קיימת/צצה לה סיבה "מוצדקת" מדוע לא יישמתם את מה שתכננתם, או מדוע לא המשכתם את מה שהתחלתם והסיבה, היא בדרך כלל, נוגעת לגורם חיצוני שבגללו לא הצלחתם/הספקתם לממש את רצונכם.
אני חייבת לציין כי הסיבות ל"למה לא" הן תמיד סיבות שקשה מאוד להתווכח איתן ,לסתור אותן כי הן תמיד נוגעות לאילוץ מסויים שבגללו ....
למשל - "אני לא יכול לעשות זאת כי הבוס שלי לא ירשה לי"
"בעלי יכעס עלי"
"אני חושב שזו טעות – מה שאני חושב"
"אין סיכוי שאצליח ל..."
"אני עייף"
"שום דבר לא בוער,לא יקרה כלום אם אעשה זאת מחר"
"אין לי כסף"
3. כאשר חושבים ומתכננים לעשות משהו, עולה במקביל קול שני אשר פוסל את הקול הראשון.
קול זה עולה בצורה של תחושה (בניגוד לתכנון שהוא עולה בצורה של מחשבה), וקול התחושה יכול להופיע בתחושה של כבדות,חשק,פחד,חשש - דהיינו נוצר דיסוננס, בין 2 הקולות הללו , (מחשבה למול הרגשה) המונע יציאה לפעולה.
למה זה כך?
אחת הסיבות המרכזיות לדיסוננס זה נובעת מהתניה שיש בתוככם.
מה הכוונה בהתניה? התניה משמעותה תנאי! בהתניה שולטות מחשבות של "אבל". "לו" "אם" –
"יופי של רעיון אבל .." (וכאן עולים כל הצידוקים ללמה לא או לקשיים הצפויים)
"אני רוצה אבל ".... ( וכאן עולים כל הצידוקים מדוע לא אוכל )
"אני אוהב/ת אותך אבל "...(כאן עולות כל הסיבות מדוע לא.....)
אלה הם תנאים – יש תנאי להשיג את התוצאה אותה רוצים – עצם התנאי הוא הסיבה לכך כי לא מצליחים
לממש את מה שרוצים .
בכל אחד מאיתנו , קיימים שני קולות – קול אחד הוא קול המתכנן (המחשבה) וקול שני הוא כל המבצע( הרצון/ האנרגיה מופיע בצורה של תחושה בגוף). כאשר שני הקולות הללו פועלים בהתאמה – יש ביצוע המוביל לתוצאה.
לעומת זאת,כאשר עולה תחושה של אי נעימות,כבדות,חשש,פחד,דאגה תחושה זו מחבלת באנרגיה הנדרשת לעשיית הפעולה בפועל – ואז נוצר דיסוננס בין המחשבה לבין הפעולה.
4. גם אם מתגברים בהתחלה על כל התנאים שמציבים עדיין קיים קושי רב ביישום מתמשך – זאת מאחר ויש קושי להתמיד כי, שני הקולות הללו עסוקים במאבק מתמיד ביניהם ,מאבק זה מנציח מצב של אי עשייה.
וכך יום רודף יום.
מה עושים?
לאנשים בעלי מאפייני התנהלות "הישרדותית" חסר הקול הזה בתוכם,כך שהם מוצאים עצמם מסתובבים סחור סחור , כל פעם מחדש,ולא משיגים תוצאה שהם שואפים אליה
קיימים בתוכם שני קולות "כן" ו"לא" –ושני הקולות הללו הם הדומיננטיים,והלכה למעשה הם מנהלים את החיים.
המשמעות היא כי חסר קול נוסף. הקול הנוסף הוא הקול המוביל לתוצאות – קול הסמכות!
כמו בכל דבר אחר בחיים – מישהו צריך לספק תוצאות.(מנכ"ל בחברה,מורה בבי"ס) יש גורם אשר אחריותו היא להביא לתוצאות מוגדרות שנקבעו.
כך גם בחיים האישיים. על מנת להגיע לתוצאות רצויות, צריכה להיות מטרה מוגדרת וברורה של התוצאה אליה שואפים להגיע אחרת מסתובבים סחור סחור.
נסו את התרגיל הבא
ערכו רשימה של מוצרי אוכל אשר אתם רוצים לקנות בסופר. קחו את הרשימה עמכם והשתמשו בה בעת הקניה.
(הרשימה לצורך העניין היא התכנון, והקניה בסופר היא ההוצאה לפועל של התכנון – ביצוע)
כאשר אתם מגיעים לסופר לערוך את קניותיכם, (ביצוע) ישנם תמיד גירויים שמצפים לכם בדרך, שהם אינם כלולים ברשימת הקניות אשר בידכם.
כעת – כשאתם רואים מוצר שלא כלול ברשימה שלכם –וחושבים או אמרים - "אבל"..זה טעים".אולי בכל זאת אזדקק לזה " /"בא לי"/" לא נורא עוד 15 ש"ח לא ישנו הרבה"... ובה בעת אתם מושיטים את היד לקחת את המוצר , עיצרו!!
אמרו לעצמכם בשקט בלב את המשפט הבא:
"אני לא חייב/ת לקחת את המוצר כרגע. אני אעזוב את זה כרגע ואני אבדוק עם עצמי, בעוד רבע שעה,האם אני עדיין רוצה לקנות אותו" והמשיכו ללכת הלאה לפי הרשימה שיש בידכם.רבע שעה לאחר מכן (אם עדיין תזכרו זאת) בדקו אם אתם עדיין זקוקים למוצר ההוא שראיתם ורציתם.
חשוב להדגיש כי, האמירה במתכונתה המדוייקת, חשובה מאוד ומשמעותית לצורך עיכוב הגירוי החדש, והשארות על מסלול התכנון המקורי.
כך עשו בכל מצב שאתם מתכננים לעשות משהו/לרכוש – וקופץ לכם משום מקום רעיון או חשק אחר שמושך את תשומת לבכם לכיוונים אחרים, וגורם לכם לסטות מתכנונכם המקורי.
הנושאים עליהם אומרים את המשפט יכולים להשתנות אבל בסיס המשפט נשאר אותו הדבר – "אני לא זקוק/חייב ל....(מה הנשוא/הרצון) אני אבדוק עם עצמי עוד רבע שעה אם אני עדיין רוצה לעשות/לקנות זאת"???
אל תשכחו אכן לבדוק ,לאחר רבע שעה ,האם יש לכם עדיין רצון להפסיק/לסטות/לשנות את התכנון המקןרי שלכם.
אם יש רצון כזה – עשו זאת...
המטרה היא לעצור ולהשהות את הנדנדה הפנימית הקיימת ע"י השהיית המעשה/התגובה המיידית,אתם מאפשרים לעצמכם לעצור את הנדנדה הפנימית לתת לעצמכם זמן ושהות להחליט האם אתם רוצים לסטות מתוכניתכם המקורית,או לא.
התחילו בדברים קטנים בחיים , לא בדברים בומבסתים אלא בדילמות או בהסחות דעת קטנות.
ספרו מה קרה לכם?
אשמח לענות לשאלות בנושא ולעזור לכם להתמקד ולהגיע לתוצאה.
מרחבים פתוחים
בערב כאשר אתם שוכבים במיטה, אתם מתכננים בראשכם את היום למחרת.
עורכים רשימה (בראש) של אותם דברים שאתם צריכים לעשות, איך תעשו? באיזה סדר?
אחר כך חושבים מה צריך להגיד למי?איך להגיד זאת? איך להגיב לדברים או מעשים שנעשו ונאמרו לכם?
ככה,מריצים סרטים בראש עד שהכל מסתדר ואתם יודיעם מה,איך ,למה,ומתי – הכל מסתדר נפלא,אתם מחליטים כי מחר בבוקר תקומו ותעשו את כל אותם דברים אשר תכננתם,כמו שתכננתם,כעת אתם רגועים ואתם יכולים להרדם עם חיוך של שביעות רצון – ממחר הכל יהיה אחרת! ממחר אתם תעשו דברים אשר אתם רוצים – חייכם ישתנו!!! (מחר אתחיל דיאטה.....מוכר?)
ואז.. מפציע לו השחר על בוקר חדש,אתם קמים ממיטתכם החמה והנעימה איכשהו...ומגלים כי אין לכם את האנרגיה/החשק/המוטיבציה לעשות את מה שתכננתם. ו..הופ! חוזרים לישון.
טוב, לא כולם חוזרים לישון לחלק אין פשוט ברירה והם חייבים לקום.
אבל גם כאן, עושים בפועל, דברים שונים ממה שתכננו,משנים תוכניות " בגלל ש... "או "מאחר ו..."
כמה נקודות חשובות
1. אם אכן מתחילים לבצע משהו כמתוכנן – זה לא מחזיק מעמד זמן רב(שעה/יום/שבוע). ככל שהזמן נוקף משתנה ההתייחסות ואיכשהו זונחים את התכנון או את הביצוע ומה שהיה כל כך ברור ומובן ומילא אתכם באנרגיה – מתמוסס לו ונמוג.
2. קיים קושי רב בהתמדה ובהשגת המטרות בהם מעוניינים, עקב פערים, בין מה שמרגישים/חושבים לבין מה שעושים בפועל.
3. תמיד,אבל תמיד,קיימת/צצה לה סיבה "מוצדקת" מדוע לא יישמתם את מה שתכננתם, או מדוע לא המשכתם את מה שהתחלתם והסיבה, היא בדרך כלל, נוגעת לגורם חיצוני שבגללו לא הצלחתם/הספקתם לממש את רצונכם.
אני חייבת לציין כי הסיבות ל"למה לא" הן תמיד סיבות שקשה מאוד להתווכח איתן ,לסתור אותן כי הן תמיד נוגעות לאילוץ מסויים שבגללו ....
למשל - "אני לא יכול לעשות זאת כי הבוס שלי לא ירשה לי"
"בעלי יכעס עלי"
"אני חושב שזו טעות – מה שאני חושב"
"אין סיכוי שאצליח ל..."
"אני עייף"
"שום דבר לא בוער,לא יקרה כלום אם אעשה זאת מחר"
"אין לי כסף"
3. כאשר חושבים ומתכננים לעשות משהו, עולה במקביל קול שני אשר פוסל את הקול הראשון.
קול זה עולה בצורה של תחושה (בניגוד לתכנון שהוא עולה בצורה של מחשבה), וקול התחושה יכול להופיע בתחושה של כבדות,חשק,פחד,חשש - דהיינו נוצר דיסוננס, בין 2 הקולות הללו , (מחשבה למול הרגשה) המונע יציאה לפעולה.
למה זה כך?
אחת הסיבות המרכזיות לדיסוננס זה נובעת מהתניה שיש בתוככם.
מה הכוונה בהתניה? התניה משמעותה תנאי! בהתניה שולטות מחשבות של "אבל". "לו" "אם" –
"יופי של רעיון אבל .." (וכאן עולים כל הצידוקים ללמה לא או לקשיים הצפויים)
"אני רוצה אבל ".... ( וכאן עולים כל הצידוקים מדוע לא אוכל )
"אני אוהב/ת אותך אבל "...(כאן עולות כל הסיבות מדוע לא.....)
אלה הם תנאים – יש תנאי להשיג את התוצאה אותה רוצים – עצם התנאי הוא הסיבה לכך כי לא מצליחים
לממש את מה שרוצים .
בכל אחד מאיתנו , קיימים שני קולות – קול אחד הוא קול המתכנן (המחשבה) וקול שני הוא כל המבצע( הרצון/ האנרגיה מופיע בצורה של תחושה בגוף). כאשר שני הקולות הללו פועלים בהתאמה – יש ביצוע המוביל לתוצאה.
לעומת זאת,כאשר עולה תחושה של אי נעימות,כבדות,חשש,פחד,דאגה תחושה זו מחבלת באנרגיה הנדרשת לעשיית הפעולה בפועל – ואז נוצר דיסוננס בין המחשבה לבין הפעולה.
4. גם אם מתגברים בהתחלה על כל התנאים שמציבים עדיין קיים קושי רב ביישום מתמשך – זאת מאחר ויש קושי להתמיד כי, שני הקולות הללו עסוקים במאבק מתמיד ביניהם ,מאבק זה מנציח מצב של אי עשייה.
וכך יום רודף יום.
מה עושים?
לאנשים בעלי מאפייני התנהלות "הישרדותית" חסר הקול הזה בתוכם,כך שהם מוצאים עצמם מסתובבים סחור סחור , כל פעם מחדש,ולא משיגים תוצאה שהם שואפים אליה
קיימים בתוכם שני קולות "כן" ו"לא" –ושני הקולות הללו הם הדומיננטיים,והלכה למעשה הם מנהלים את החיים.
המשמעות היא כי חסר קול נוסף. הקול הנוסף הוא הקול המוביל לתוצאות – קול הסמכות!
כמו בכל דבר אחר בחיים – מישהו צריך לספק תוצאות.(מנכ"ל בחברה,מורה בבי"ס) יש גורם אשר אחריותו היא להביא לתוצאות מוגדרות שנקבעו.
כך גם בחיים האישיים. על מנת להגיע לתוצאות רצויות, צריכה להיות מטרה מוגדרת וברורה של התוצאה אליה שואפים להגיע אחרת מסתובבים סחור סחור.
נסו את התרגיל הבא
ערכו רשימה של מוצרי אוכל אשר אתם רוצים לקנות בסופר. קחו את הרשימה עמכם והשתמשו בה בעת הקניה.
(הרשימה לצורך העניין היא התכנון, והקניה בסופר היא ההוצאה לפועל של התכנון – ביצוע)
כאשר אתם מגיעים לסופר לערוך את קניותיכם, (ביצוע) ישנם תמיד גירויים שמצפים לכם בדרך, שהם אינם כלולים ברשימת הקניות אשר בידכם.
כעת – כשאתם רואים מוצר שלא כלול ברשימה שלכם –וחושבים או אמרים - "אבל"..זה טעים".אולי בכל זאת אזדקק לזה " /"בא לי"/" לא נורא עוד 15 ש"ח לא ישנו הרבה"... ובה בעת אתם מושיטים את היד לקחת את המוצר , עיצרו!!
אמרו לעצמכם בשקט בלב את המשפט הבא:
"אני לא חייב/ת לקחת את המוצר כרגע. אני אעזוב את זה כרגע ואני אבדוק עם עצמי, בעוד רבע שעה,האם אני עדיין רוצה לקנות אותו" והמשיכו ללכת הלאה לפי הרשימה שיש בידכם.רבע שעה לאחר מכן (אם עדיין תזכרו זאת) בדקו אם אתם עדיין זקוקים למוצר ההוא שראיתם ורציתם.
חשוב להדגיש כי, האמירה במתכונתה המדוייקת, חשובה מאוד ומשמעותית לצורך עיכוב הגירוי החדש, והשארות על מסלול התכנון המקורי.
כך עשו בכל מצב שאתם מתכננים לעשות משהו/לרכוש – וקופץ לכם משום מקום רעיון או חשק אחר שמושך את תשומת לבכם לכיוונים אחרים, וגורם לכם לסטות מתכנונכם המקורי.
הנושאים עליהם אומרים את המשפט יכולים להשתנות אבל בסיס המשפט נשאר אותו הדבר – "אני לא זקוק/חייב ל....(מה הנשוא/הרצון) אני אבדוק עם עצמי עוד רבע שעה אם אני עדיין רוצה לעשות/לקנות זאת"???
אל תשכחו אכן לבדוק ,לאחר רבע שעה ,האם יש לכם עדיין רצון להפסיק/לסטות/לשנות את התכנון המקןרי שלכם.
אם יש רצון כזה – עשו זאת...
המטרה היא לעצור ולהשהות את הנדנדה הפנימית הקיימת ע"י השהיית המעשה/התגובה המיידית,אתם מאפשרים לעצמכם לעצור את הנדנדה הפנימית לתת לעצמכם זמן ושהות להחליט האם אתם רוצים לסטות מתוכניתכם המקורית,או לא.
התחילו בדברים קטנים בחיים , לא בדברים בומבסתים אלא בדילמות או בהסחות דעת קטנות.
ספרו מה קרה לכם?
אשמח לענות לשאלות בנושא ולעזור לכם להתמקד ולהגיע לתוצאה.
מרחבים פתוחים
כמה מילים על המושג והמשמעות "יציאה מהשרדות"
כאשר אומרים "השרדות" ההקשר שעולה בראשם של רוב האנשים הוא, הישרדות כלכלית.(או לחילופין הסידרה "השרדות").
ברור מה זה אומר לחיות בהשרדות כלכלית – לחץ,דאגה מפני החשבונות שיגיעו מחר,תחושה של מחסור,מתח מתמיד,דאגה יומיומית לקיום הפרט והמשפחה.
אבל מאפיינים אלו אינם צצים רק בהקשר כלכלי , אצל אנשים החיים ב"השרדות" שאינה כלכלית אלא מחשבתית וריגשית ,המשמעות היא חיים בצל של לחץ מתמיד, (ברמות מישתנות),באי-וודאות ובחשש מפני הבאות "איזו הפתעה מצפה לי מעבר לפינה?" (ואין הכוונה להפתעה נעימה)- זאת בנוגע למערכות יחסים,לחשש מפגיעה אישית.
ככלל,מה שמלווה את דרך ההשרדות,אלה הן תחושות של חוסר שקט אשר לפעמים צורחות בקול רם ולעיתים זה מופיע כלחישה,אבל כל הזמן,מתחת לפני השטח זה קיים ונוכח.
אדם החי בהשרדות מצוי באופן תדיר וקבוע (90% ) מהזמן בכאוס פנימי.זה יכול לנבוע ממשהו שמישהו אמר לו,עשה לו,או משהו שעולה חשש ופחד שיקרה לו – מחשבות טורדניות,הרצת סרטים בראש,חוסר שביעות רצון,עייפות רבה – מופיעים בעוצמות שונות,וללא כל תכנון מוקדם וקשה..קשה מאוד להיפטר מהם!! למעשה הם נוכחים כל הזמן ברמה כזו או אחרת– מרגע פקיחת העיניים בבוקר עד להליכה לשינה בלילה.
רגעי החסד בהם מצליחים להשיג קצת שקט ונינוחות פנימית, קיימים כאשר הולכים לשיון,או שיוצאים לחופשה (וגם אז לוקח יומיים שלושה עד שבאמת נרגעים ומתחילים להנות) ולעיתים גם במהלך השישי שבת,אשר בעקרון אלו הם ימים שכולם נחים בהם ובטלים מכל מלאכתם,או אז לא צפויה שום "הפתעה" ,שום סכנה משום גורם.(בנק/עבודה/מס הכנסה???).
בחיים אשר מותתים על מסלול ה של "השרדות" ,יש קושי להתמודד עם חיי היומיום,קושי להתמיד במטלות,כל פעולה דורשת מאמץ ניכר וכל מה שמייחלים לו הוא "קצת שקט" בבית הזה.
חווית החיים בהשרדות מופיעה וקיימת בכל תחומי החיים – קריירה,הורות,זוגיות,מערכות יחסים למול הורים,למול בוסים ובעיקר מערכת היחסים של הפרט עם עצמו.
יש כל הזמן "בלאגאן" פנימי המאופיין בתחושה של כאוס,חוסר מיקוד,כעס,עלבון,האשמה,פחד,חרדה,דאגה,מתח ודריכות.
תמיד יש משהו או מישהו או מישהי אשר הם "עשו לי"/"אמרו לי"..."ואם הם לא היו עושים זאת , אז הכל היה בסדר מבחינתי. "הפוקוס הוא על גורם מחוצה לפרט אשר עקב " דרכיו,דבריו,התנהגותו אני מרגיש את מה שאני מרגיש." בעצם,זוהי מעין אמירה כי הכוח נתון בידיים של מישהו אחר,החוויות הריגשיות של הפרט,נקבעות על פי התנהלות והתנהגות הצד שכנגד.
אם ככה,מה שניתן להבין מכך הוא,שאם הפרט רוצה להרגיש טוב ובסדר עם עצמו,והוא תלוי בהרגשות שלו בגורם חיצוני,הוא צריך להיות כל הזמן "בסדר" עם הצד השני,לדאוג שהצד השני יהיה שבע רצון ממנו,כי זוהי הדרך היחידה להשיג תחושה נעימה. – חישבו על זה!! מה זה אומר.
וישנה , כמובן, דרך נוספת, ודרך זו היא התנתקות,התרחקות מהצד השני.
כיצד משנים זאת? כיצד מחזירים את שליטה הפנימית לידיים?
יש צורך ראשוני להבין,כי הדרך בה מתבוננים על העולם מבוססת על פרשנויות שונות לאירועים וחוויות הנקרים על הדרך.
רבות מהפרשנויות שייכות לעבר,למצבים שונים בהם נתקלים במהלך שנות הגדילה .הרבה מאוד מפרשנויות אלו נתנו בגילאים צעירים מאוד( 0-5 ),מה שואמר שהפרשנויות התבססו בעיקרן על תגובה ריגשית למצב זה או אחר,ולא על חשיבה מושכלת מאחר ובגילאים צעירים,החלק החושב מתפתח לאט יותר מהחלק הריגשי,ולכן היכולת להסיק מסקנה מאירוע זה או אחר,מתבססת על תחושות ריגשיות.
ברגש כמו ברגש ,הזיהוי הוא על בסיס "מה עשה לי נעים?" (חיבוק של אמא) או "מה עשה לי לא נעים?" (כעס של אבא)-ועל פי פרמטרים אלו – תקבע גם ההתייחסות במהלך שנות החיים לאירועים שונים שיתרחשו בחיי הפרט.
אבל ,אליה וקוץ בה – כאשר נקבעת ומתקבעת חוויה מסויימת בעבר,כיום בחיי הבוגר, באותם מקומות בהן יהיה משהו דומה/מזכיר פרט כזה או אחר מהאירוע הראשוני – המסקנה והפרשנות ההיא מהעבר עולה וצפה ולוקחת שליטה על הדרך בה פועלים או מגיבים בהווה.
מה שאומר כי מסקנות שהוסקו בגילאים צעירים בילדות,היו על בסיס של צרכים ילדיים אשר שונים מהצרכים הנחווים בבגרות,יחד עם זאת, עדיין תהיה התגובה, לאירוע העכשווי מבוססת על מסקנות מהילדות שאינן מותאמות למציאות הפרט כבוגר.
באה שיטת "יציאה מהשרדות" ואומרת את הדבר הבא – על מנת ליצור חיים מותאמים לצרכים בחיים הבוגרים,יש צורך לשנות את התוכנה האוטומטית שהתקבעה בילדות,ומכתיבה התנהלות אשר רלוונטית אמנם לגילאים הצעירים,אבל פוגעת באיכות החיים בבגרות.
"יציאה מהשרדות" כשמה כן היא .מטרתה היא לאפשר לפרט, ללמוד, לזהות ולהכיר את "התוכנה האוטומטית" שלו,(זו אשר נבנתה ונוצרה בעבר) באמצעות כלים מובנים.היא מלמדת וגורמת לשינוי באמצעות טכניקה ספציפית של "עידכון תוכנה במוח" ,המבטל את ההגדרות/מסקנות/פרשנויות,אשר נלמדו והופנמו בשנות הילדות המוקדמות מלמדת ומקנה הגדרות חדשות המותאמות לצרכי הבוגר.. הגדרות חדשות אלו, מאפשרות, שינוי של תפיסה וחווית המציאות העכשווית , ומחזירות את השליטה הפנימית לידיים של הפרט.
שיטת "יציאה מהשרדות",במהותה, מאפשרת התייחסות רחבה ומקיפה ,ספציפית וממוקדת, בתחושות וברגשות של יחסי הפרט עם עצמו- זהו בסיסה ומכאן יוצאים לדרך. מתוך נקודת מוצא זו עולים גם נושאים רלוונטיים אחרים השייכים לחיי היומיום כגון מערכות יחסים עם העולם הסובב : הורות,זוגיות,משפחה גרעינית,מקום עבודה וכל צורך אחר המועלה על יד הפרט, בכל תחומי החיים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.
התוצאות שאנשים מדווחים עליהן הן - תחושות של רווחה והקלה,שקט ונינוחות פנימית ,הורדת עומס המחשבות הטורדניות ,ירידת הלחץ והמתח, שינוי ביחסים הבינאישיים ומול הסביבה הקרובה. כמו כן – עלייה בביטחון יכולת מימוש עצמי,פיתוח והרחבת מסוגלות, הנאה וסיפוק.
שיטת "יציאה מהשרדות",מאפשרת נגיעה ספציפית וממוקדת, בכל תחומי החיים היומיומים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.
על בסיס שיטה זו, נפתח המרכז "מרחבים פתוחים", אשר מתמקד בהקניית ידע,כלים ודרכים להתמודדויות שונות, במרחב חיי הפרט.
ורד בן צבי
ברור מה זה אומר לחיות בהשרדות כלכלית – לחץ,דאגה מפני החשבונות שיגיעו מחר,תחושה של מחסור,מתח מתמיד,דאגה יומיומית לקיום הפרט והמשפחה.
אבל מאפיינים אלו אינם צצים רק בהקשר כלכלי , אצל אנשים החיים ב"השרדות" שאינה כלכלית אלא מחשבתית וריגשית ,המשמעות היא חיים בצל של לחץ מתמיד, (ברמות מישתנות),באי-וודאות ובחשש מפני הבאות "איזו הפתעה מצפה לי מעבר לפינה?" (ואין הכוונה להפתעה נעימה)- זאת בנוגע למערכות יחסים,לחשש מפגיעה אישית.
ככלל,מה שמלווה את דרך ההשרדות,אלה הן תחושות של חוסר שקט אשר לפעמים צורחות בקול רם ולעיתים זה מופיע כלחישה,אבל כל הזמן,מתחת לפני השטח זה קיים ונוכח.
אדם החי בהשרדות מצוי באופן תדיר וקבוע (90% ) מהזמן בכאוס פנימי.זה יכול לנבוע ממשהו שמישהו אמר לו,עשה לו,או משהו שעולה חשש ופחד שיקרה לו – מחשבות טורדניות,הרצת סרטים בראש,חוסר שביעות רצון,עייפות רבה – מופיעים בעוצמות שונות,וללא כל תכנון מוקדם וקשה..קשה מאוד להיפטר מהם!! למעשה הם נוכחים כל הזמן ברמה כזו או אחרת– מרגע פקיחת העיניים בבוקר עד להליכה לשינה בלילה.
רגעי החסד בהם מצליחים להשיג קצת שקט ונינוחות פנימית, קיימים כאשר הולכים לשיון,או שיוצאים לחופשה (וגם אז לוקח יומיים שלושה עד שבאמת נרגעים ומתחילים להנות) ולעיתים גם במהלך השישי שבת,אשר בעקרון אלו הם ימים שכולם נחים בהם ובטלים מכל מלאכתם,או אז לא צפויה שום "הפתעה" ,שום סכנה משום גורם.(בנק/עבודה/מס הכנסה???).
בחיים אשר מותתים על מסלול ה של "השרדות" ,יש קושי להתמודד עם חיי היומיום,קושי להתמיד במטלות,כל פעולה דורשת מאמץ ניכר וכל מה שמייחלים לו הוא "קצת שקט" בבית הזה.
חווית החיים בהשרדות מופיעה וקיימת בכל תחומי החיים – קריירה,הורות,זוגיות,מערכות יחסים למול הורים,למול בוסים ובעיקר מערכת היחסים של הפרט עם עצמו.
יש כל הזמן "בלאגאן" פנימי המאופיין בתחושה של כאוס,חוסר מיקוד,כעס,עלבון,האשמה,פחד,חרדה,דאגה,מתח ודריכות.
תמיד יש משהו או מישהו או מישהי אשר הם "עשו לי"/"אמרו לי"..."ואם הם לא היו עושים זאת , אז הכל היה בסדר מבחינתי. "הפוקוס הוא על גורם מחוצה לפרט אשר עקב " דרכיו,דבריו,התנהגותו אני מרגיש את מה שאני מרגיש." בעצם,זוהי מעין אמירה כי הכוח נתון בידיים של מישהו אחר,החוויות הריגשיות של הפרט,נקבעות על פי התנהלות והתנהגות הצד שכנגד.
אם ככה,מה שניתן להבין מכך הוא,שאם הפרט רוצה להרגיש טוב ובסדר עם עצמו,והוא תלוי בהרגשות שלו בגורם חיצוני,הוא צריך להיות כל הזמן "בסדר" עם הצד השני,לדאוג שהצד השני יהיה שבע רצון ממנו,כי זוהי הדרך היחידה להשיג תחושה נעימה. – חישבו על זה!! מה זה אומר.
וישנה , כמובן, דרך נוספת, ודרך זו היא התנתקות,התרחקות מהצד השני.
כיצד משנים זאת? כיצד מחזירים את שליטה הפנימית לידיים?
יש צורך ראשוני להבין,כי הדרך בה מתבוננים על העולם מבוססת על פרשנויות שונות לאירועים וחוויות הנקרים על הדרך.
רבות מהפרשנויות שייכות לעבר,למצבים שונים בהם נתקלים במהלך שנות הגדילה .הרבה מאוד מפרשנויות אלו נתנו בגילאים צעירים מאוד( 0-5 ),מה שואמר שהפרשנויות התבססו בעיקרן על תגובה ריגשית למצב זה או אחר,ולא על חשיבה מושכלת מאחר ובגילאים צעירים,החלק החושב מתפתח לאט יותר מהחלק הריגשי,ולכן היכולת להסיק מסקנה מאירוע זה או אחר,מתבססת על תחושות ריגשיות.
ברגש כמו ברגש ,הזיהוי הוא על בסיס "מה עשה לי נעים?" (חיבוק של אמא) או "מה עשה לי לא נעים?" (כעס של אבא)-ועל פי פרמטרים אלו – תקבע גם ההתייחסות במהלך שנות החיים לאירועים שונים שיתרחשו בחיי הפרט.
אבל ,אליה וקוץ בה – כאשר נקבעת ומתקבעת חוויה מסויימת בעבר,כיום בחיי הבוגר, באותם מקומות בהן יהיה משהו דומה/מזכיר פרט כזה או אחר מהאירוע הראשוני – המסקנה והפרשנות ההיא מהעבר עולה וצפה ולוקחת שליטה על הדרך בה פועלים או מגיבים בהווה.
מה שאומר כי מסקנות שהוסקו בגילאים צעירים בילדות,היו על בסיס של צרכים ילדיים אשר שונים מהצרכים הנחווים בבגרות,יחד עם זאת, עדיין תהיה התגובה, לאירוע העכשווי מבוססת על מסקנות מהילדות שאינן מותאמות למציאות הפרט כבוגר.
באה שיטת "יציאה מהשרדות" ואומרת את הדבר הבא – על מנת ליצור חיים מותאמים לצרכים בחיים הבוגרים,יש צורך לשנות את התוכנה האוטומטית שהתקבעה בילדות,ומכתיבה התנהלות אשר רלוונטית אמנם לגילאים הצעירים,אבל פוגעת באיכות החיים בבגרות.
"יציאה מהשרדות" כשמה כן היא .מטרתה היא לאפשר לפרט, ללמוד, לזהות ולהכיר את "התוכנה האוטומטית" שלו,(זו אשר נבנתה ונוצרה בעבר) באמצעות כלים מובנים.היא מלמדת וגורמת לשינוי באמצעות טכניקה ספציפית של "עידכון תוכנה במוח" ,המבטל את ההגדרות/מסקנות/פרשנויות,אשר נלמדו והופנמו בשנות הילדות המוקדמות מלמדת ומקנה הגדרות חדשות המותאמות לצרכי הבוגר.. הגדרות חדשות אלו, מאפשרות, שינוי של תפיסה וחווית המציאות העכשווית , ומחזירות את השליטה הפנימית לידיים של הפרט.
שיטת "יציאה מהשרדות",במהותה, מאפשרת התייחסות רחבה ומקיפה ,ספציפית וממוקדת, בתחושות וברגשות של יחסי הפרט עם עצמו- זהו בסיסה ומכאן יוצאים לדרך. מתוך נקודת מוצא זו עולים גם נושאים רלוונטיים אחרים השייכים לחיי היומיום כגון מערכות יחסים עם העולם הסובב : הורות,זוגיות,משפחה גרעינית,מקום עבודה וכל צורך אחר המועלה על יד הפרט, בכל תחומי החיים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.
התוצאות שאנשים מדווחים עליהן הן - תחושות של רווחה והקלה,שקט ונינוחות פנימית ,הורדת עומס המחשבות הטורדניות ,ירידת הלחץ והמתח, שינוי ביחסים הבינאישיים ומול הסביבה הקרובה. כמו כן – עלייה בביטחון יכולת מימוש עצמי,פיתוח והרחבת מסוגלות, הנאה וסיפוק.
שיטת "יציאה מהשרדות",מאפשרת נגיעה ספציפית וממוקדת, בכל תחומי החיים היומיומים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.
על בסיס שיטה זו, נפתח המרכז "מרחבים פתוחים", אשר מתמקד בהקניית ידע,כלים ודרכים להתמודדויות שונות, במרחב חיי הפרט.
ורד בן צבי
יום חמישי, 4 במרץ 2010
למה זה קורה לי?
להכיר שותף לחיים,ההולם אתכן,שילווה אתכן כל ימי חייכן היא מטרה שאפשר להשיגה.
יחד עם זאת רבים הם אלו, אשר אינם מצליחים לממש מטרה, זו וחוזרים וניכווים במערכות יחסים זוגיות
ראש וראשון לזוגיות הולמת ומספקת רגשית ועניינית היא בנקודת המוצא
בחירת בן-זוג הולם הוא תנאי בסיסי בהצלחת הזוגיות!
מהן הסיבות, אשר בגללן פעמים רבות, זה לא קורה:
1.צורך מיידי
לא רוצה להיות לבד/ גיל בוגר/כולם כבר בזוגיות/ רוצה ילדים/ ההורים לוחצים/סתם כי... – כל אלה הן סיבות המבוססות על מענה לצורך מיידי אשר, פעמים רבות, לא לוקח בחשבון נקודות חשובות ומשמעותיות בבואכן לבנות חיים עם שותף.
2.קושי בראיה ותכנון ארוך טווח
איך תראה הזוגיות בעוד 50 שנה מהיום? מה חשוב לכן שיבוא לידי ביטוי ביחסים עם בן הזוג?
על איזה ערכים תתבסס הזוגיות? האם עם האדם העומד מולכן/נפגש עמכן ניתן לבנות זוגיות ההולמת אתכן?
3.מהם הצרכים הרגשיים שעל מערכת זו לספק לכן?
4. מהם הערכים החשובים לכן שעליהם מערכת היחסים צריכה להתבסס?
שאלה:
אם אתן צריכות להחליט על שותפה לדירה שאתן שוכרות אם היא מתאימה לכן ועונה על דרישותכן על מנת שתסכימו להכניסה לדירתכם ולחייכם היומיומיים – איזה בדיקות תעשו לפני שתקבלו את ההחלטה ?
האם זה יהיה מוגזם לציין כי הבדיקות שתערכו תהינה מקיפות ומעמיקות?
למה והאם לדעתכן, צריך להיות הבדל ,בין הבדיקות שאתן עושות מול שותפה ולמול גבר שאתן עומדות להכניס לחייכן באופן קבוע?
סדנה למציאת זוגיות הולמת
יחד עם זאת רבים הם אלו, אשר אינם מצליחים לממש מטרה, זו וחוזרים וניכווים במערכות יחסים זוגיות
ראש וראשון לזוגיות הולמת ומספקת רגשית ועניינית היא בנקודת המוצא
בחירת בן-זוג הולם הוא תנאי בסיסי בהצלחת הזוגיות!
מהן הסיבות, אשר בגללן פעמים רבות, זה לא קורה:
1.צורך מיידי
לא רוצה להיות לבד/ גיל בוגר/כולם כבר בזוגיות/ רוצה ילדים/ ההורים לוחצים/סתם כי... – כל אלה הן סיבות המבוססות על מענה לצורך מיידי אשר, פעמים רבות, לא לוקח בחשבון נקודות חשובות ומשמעותיות בבואכן לבנות חיים עם שותף.
2.קושי בראיה ותכנון ארוך טווח
איך תראה הזוגיות בעוד 50 שנה מהיום? מה חשוב לכן שיבוא לידי ביטוי ביחסים עם בן הזוג?
על איזה ערכים תתבסס הזוגיות? האם עם האדם העומד מולכן/נפגש עמכן ניתן לבנות זוגיות ההולמת אתכן?
3.מהם הצרכים הרגשיים שעל מערכת זו לספק לכן?
4. מהם הערכים החשובים לכן שעליהם מערכת היחסים צריכה להתבסס?
שאלה:
אם אתן צריכות להחליט על שותפה לדירה שאתן שוכרות אם היא מתאימה לכן ועונה על דרישותכן על מנת שתסכימו להכניסה לדירתכם ולחייכם היומיומיים – איזה בדיקות תעשו לפני שתקבלו את ההחלטה ?
האם זה יהיה מוגזם לציין כי הבדיקות שתערכו תהינה מקיפות ומעמיקות?
למה והאם לדעתכן, צריך להיות הבדל ,בין הבדיקות שאתן עושות מול שותפה ולמול גבר שאתן עומדות להכניס לחייכן באופן קבוע?
סדנה למציאת זוגיות הולמת
יום ראשון, 28 בפברואר 2010
כמה נקודות למחשבה אודות זוגיות
מרבית האנשים התרים אחר בן/זוג, מחפשים להרגיש טוב ונעים לאחר הפגישה הראשונה.
על מנת להבטיח שזה אכן תהיה ההרגשה עמה יוצאים מהפגישה, עיקר תשומת הלב מופנית למספר דברים בסיסים:
1. איך הוא מגיב?- האם הוא מקשיב? האם הוא עונה בצורה נעימה? - האם מה שהוא אומר לך גורם לתחושה נעימה??
2.מה הוא אומר ? - - האם מה שהוא אומר גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
3.מהי הבעת הפנים שלו במהלך המפגש? – כולל שימת לב רבה לכל ניואנס דק בהבעת הפנים כגון: חיוך/מימיקה/תנועת גבות – כל אלה הם כלים בהם משתמשים על מנת לקבוע התרשמות מהאדם.
4.צליל קולו ? – האם הוא רך?נוקשה?נעים?קשוח?
5.משיכה פיזית
כמובן שישנם עוד פרמטרים – אבל אלה אינם נוגעים לאדם עצמו – אלה לדברים החיצוניים אותם הוא מביא עמו כגון – מקצוע, הכנסה, משפחה ועוד.
אבל בעצם ההחלטה אם ממשיכים לפגישה שניה מבוססת על התרשמות חיצונית (מראה פנים,הבעות ועוד) דהיינו שפת גוף וזו , פעמים רבות, אינה משקפת את האדם ואינה מעידה על התכנים שבו – אלא איך את מפרשת אותו!!
אם את חושבת כי הוא נעים/נחמד/חם/ועוד.. זה מעלה אצלך תחושה נעימה המעוררת בעקבותיה הרגשת בטחון וכל זאת מספיק בשביל לקבוע פגישה נוספת. ההחלטה נובעת מאיך אני מרגישה ומבוססת לרוב על פרמטרים
בודדים וחיצוניים, אשר אינם לוקחים בחשבון דברים נוספים.
מבלי לזלזל או להמעיט בערכה של הופעה חיצונית, רבים מתרשמים לטובה ומגבשים דעה כזו או אחרת, על האדם הניצב מולן, מתלהבים ונרגשים על בסיס נתונים חיצוניים, ונכנסים למערכות יחסים כאלו ואחרות ללא בדיקה מעמיקה ויסודית יותר, המאפשרת לדעת האם אכן זהו "הדבר האמיתי."
אתן וודאי מכירות, אולי לסיפורים של חברותיכן, אולי מסיפןר החיים שלכן עצמכן, על גברים שהותירו רושם ראשוני מצויין ובשלב מתקדם יותר, נפרסה תמונה שונה לחלוטין מפתיעה, מאכזבת ומתסכלת – ופעמים רבות גם מאוד כואבת – כי האביר על הסוס הלבן ....
כמה טיפים
1.יציאה לדייט באה על מנת להכיר בן/זוג שניתן יהיה לבנות עמו חיים ארוכי טווח,מספקים ומהנים.
2.הפגישה הראשונה אמורה להיות למטרת הכרות של הצד השני ולכן יש לקחת את הזמן,לנצלו לשיחה שאתפשר לך לקבל אינפורמציה אודותיו אשר יאפשר לך לבחון האם קיים בסיס משותף בינכם ברמה הערכית.
3.את, יקירה, אינך במבחן. את בוחנת אפשרויות לקשר .
4.רצוי שתגיעי למפגשים אלו ממקום בטוח, רגוע ונינוח מה שיאפשר לך מיקוד ובטחון
5.התלהבות היא תחושה נפלאה, מרוממת ומעוררת תקוה – אין כל רע בכך. רק שימי בבקשה לב, כי לא סונוורו עיניך ואת חוזה בחיזיון שווא, הנובע מתקוותייך ורגשותייך, יותר מאשר מהמציאות האמיתית.
6."אני מרגישה ש..." אינו נתון מבוסס מספיק בשביל להכנס לזוגיות.דרושים פרמטרים נוספים לבחינה והסתכלות מעמיקה ויסודית, המתבססת על איסוף נתונים ענייני – אשר יתמוך/או לא בהרגשתך.
7.שאלי עצמך – מהו ההבדל בין לחפש שותף לחיים (בן זוג) לבין שותף לדירה?
הרי עם שותף לדירה תעשי בדיקות שתי וערב, לפני שתכניסי אותו לגור עמך, לחלק חשבונותייך ולראותו כל יום, שהאם את עושה את אותה בדיקה מעמיקה בעת צאתך להכיר בן/זוג פוטנציאלי????
יש הבדל בין השניים ברמה עקרונית אחת – שותף לדירה הולך אחרי שנה/שנתיים/שלוש, עם בן זוג לחיים ....
שם זה כבר סיפור לכל החיים- חשבי על זה!
אנחנו במרכז "מרחבים פתוחים" בנינו קורס מיוחד אשר מתמקד בהגדרת והכרת הצרכים והערכים האישיים של כל אחת ואחת. הוא מלמד כיצד ליצור את ההרגשה הנעימה והבטוחה עם עצמך ובוחות עצמך בצאתך למפגשים, הוא מלמד אותך כיצד להעביר את המסר בו את חפצה, להתמודד עם אכזבות (גם זה קורה לפעמים) ולהמשיך הלאה עד למציאת הזוגיות ההולמת אותך.
צרי עמנו קשר!
ורד בן צבי
מרכז "מרחבים פתוחים"
*הקורס מיועד לנשים בלבד.
על מנת להבטיח שזה אכן תהיה ההרגשה עמה יוצאים מהפגישה, עיקר תשומת הלב מופנית למספר דברים בסיסים:
1. איך הוא מגיב?- האם הוא מקשיב? האם הוא עונה בצורה נעימה? - האם מה שהוא אומר לך גורם לתחושה נעימה??
2.מה הוא אומר ? - - האם מה שהוא אומר גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
3.מהי הבעת הפנים שלו במהלך המפגש? – כולל שימת לב רבה לכל ניואנס דק בהבעת הפנים כגון: חיוך/מימיקה/תנועת גבות – כל אלה הם כלים בהם משתמשים על מנת לקבוע התרשמות מהאדם.
4.צליל קולו ? – האם הוא רך?נוקשה?נעים?קשוח?
5.משיכה פיזית
כמובן שישנם עוד פרמטרים – אבל אלה אינם נוגעים לאדם עצמו – אלה לדברים החיצוניים אותם הוא מביא עמו כגון – מקצוע, הכנסה, משפחה ועוד.
אבל בעצם ההחלטה אם ממשיכים לפגישה שניה מבוססת על התרשמות חיצונית (מראה פנים,הבעות ועוד) דהיינו שפת גוף וזו , פעמים רבות, אינה משקפת את האדם ואינה מעידה על התכנים שבו – אלא איך את מפרשת אותו!!
אם את חושבת כי הוא נעים/נחמד/חם/ועוד.. זה מעלה אצלך תחושה נעימה המעוררת בעקבותיה הרגשת בטחון וכל זאת מספיק בשביל לקבוע פגישה נוספת. ההחלטה נובעת מאיך אני מרגישה ומבוססת לרוב על פרמטרים
בודדים וחיצוניים, אשר אינם לוקחים בחשבון דברים נוספים.
מבלי לזלזל או להמעיט בערכה של הופעה חיצונית, רבים מתרשמים לטובה ומגבשים דעה כזו או אחרת, על האדם הניצב מולן, מתלהבים ונרגשים על בסיס נתונים חיצוניים, ונכנסים למערכות יחסים כאלו ואחרות ללא בדיקה מעמיקה ויסודית יותר, המאפשרת לדעת האם אכן זהו "הדבר האמיתי."
אתן וודאי מכירות, אולי לסיפורים של חברותיכן, אולי מסיפןר החיים שלכן עצמכן, על גברים שהותירו רושם ראשוני מצויין ובשלב מתקדם יותר, נפרסה תמונה שונה לחלוטין מפתיעה, מאכזבת ומתסכלת – ופעמים רבות גם מאוד כואבת – כי האביר על הסוס הלבן ....
כמה טיפים
1.יציאה לדייט באה על מנת להכיר בן/זוג שניתן יהיה לבנות עמו חיים ארוכי טווח,מספקים ומהנים.
2.הפגישה הראשונה אמורה להיות למטרת הכרות של הצד השני ולכן יש לקחת את הזמן,לנצלו לשיחה שאתפשר לך לקבל אינפורמציה אודותיו אשר יאפשר לך לבחון האם קיים בסיס משותף בינכם ברמה הערכית.
3.את, יקירה, אינך במבחן. את בוחנת אפשרויות לקשר .
4.רצוי שתגיעי למפגשים אלו ממקום בטוח, רגוע ונינוח מה שיאפשר לך מיקוד ובטחון
5.התלהבות היא תחושה נפלאה, מרוממת ומעוררת תקוה – אין כל רע בכך. רק שימי בבקשה לב, כי לא סונוורו עיניך ואת חוזה בחיזיון שווא, הנובע מתקוותייך ורגשותייך, יותר מאשר מהמציאות האמיתית.
6."אני מרגישה ש..." אינו נתון מבוסס מספיק בשביל להכנס לזוגיות.דרושים פרמטרים נוספים לבחינה והסתכלות מעמיקה ויסודית, המתבססת על איסוף נתונים ענייני – אשר יתמוך/או לא בהרגשתך.
7.שאלי עצמך – מהו ההבדל בין לחפש שותף לחיים (בן זוג) לבין שותף לדירה?
הרי עם שותף לדירה תעשי בדיקות שתי וערב, לפני שתכניסי אותו לגור עמך, לחלק חשבונותייך ולראותו כל יום, שהאם את עושה את אותה בדיקה מעמיקה בעת צאתך להכיר בן/זוג פוטנציאלי????
יש הבדל בין השניים ברמה עקרונית אחת – שותף לדירה הולך אחרי שנה/שנתיים/שלוש, עם בן זוג לחיים ....
שם זה כבר סיפור לכל החיים- חשבי על זה!
אנחנו במרכז "מרחבים פתוחים" בנינו קורס מיוחד אשר מתמקד בהגדרת והכרת הצרכים והערכים האישיים של כל אחת ואחת. הוא מלמד כיצד ליצור את ההרגשה הנעימה והבטוחה עם עצמך ובוחות עצמך בצאתך למפגשים, הוא מלמד אותך כיצד להעביר את המסר בו את חפצה, להתמודד עם אכזבות (גם זה קורה לפעמים) ולהמשיך הלאה עד למציאת הזוגיות ההולמת אותך.
צרי עמנו קשר!
ורד בן צבי
מרכז "מרחבים פתוחים"
*הקורס מיועד לנשים בלבד.
למה זה מתחיל בטוב ונגמר ברע...???
"כל ערב מחדש" – סיפרה לי ענת – "זה מתחיל אצלי בטוב ואיכשהו אני מסיימת ברע!"
היא המשיכה ואמרה – "שעות הערב הן השעות הקשות ביותר עבורי, הן גוזלות ממני את נעט האנרגיה שעוד נותרה לי – ההשכבה של הילדים, שלושת הילדים המתוקים והמדהימים שלי, מצליחים להפוך אותי לפקעת של עצבים, לאדם כעוס, עצבני וצועק. מה שאני לא מנסה והאמיני לי ניסיתי הכל לא עובד עליהם".
לא פעם ולא פעמיים, בקורסים להורות מאוזנת אותם אני מעבירה, אני שומעת קובלנה זו של הורים, הבעיה הזו צפה ועולה כל פעם מחדש – תחושת החוסר אונים שחווה ההורה למול ילדיו ובמקרה זה – טקס הלילה טוב.
הורים רבים ניתקלים בקושי לסיים את הערב עם ילדיהם,להשכיבם לישון,ולמצוא זמן עבור עצמם.הורים מוצאים עצמם בשעות אלו עייפים,רצוצים ומרוטי עצבים ויכולת העמידה שלהם, באופן סמכותי,מול ילדיהם, נשחקת כמעט כליל.
ההורה מצידו מעוניין לסיים מהר ככל האפשר את התהליך הכרוך בהשכבת הילדים, ולכן הוא עצמו,
מצוי בתחושות של לחץ,מתח (פנימי וחיצוני)של אי נוחות, הנובעות מעייפות ומותירות אותו, ללא אנרגיה וכוחות להתמודדות עם הריטואל היומי של השכבת הילדים.
יש לציין כאן, כי כאשר אדם נמצא תחת לחץ (פנימי או חיצוני) מכל סיבה שהיא, הוא מגיב על בסיס תגובה הקרויה "הישרדות" מה שאומר – תקיפה/בריחה/קפיאה.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפעלת כוח על הילד, איום בעונשים,טון דיבור תוקפני, צעקות, זאת אצל חלק מההורים, אצל הורים אחרים זה יכול לבוא בצורה פסיבית – לתת להם לקבוע את שעת השינה שלהם, לתת להם לקבוע את חוקי ההשכבה, לצפות שאולי הצד השני בזוגיות יפתור את הבעיה.
כך או כך, התוצאות אינן יכולות להיות משביעות רצון עבור אף אחד מהצדדים.
פתרון הבעיה מצוי בידהם של ההורים
1. תגובות של ההורה בזמן האירוע,הן קריטיות לגבי התוצאה אותה משיגים.
2. כאשר נמצאים בלחץ – יוצאת תגובה אוטומטית והפעולות אינן עיקביות, אלא ,מבולבלות ומעבירות מסר לא ברור.
3. צעד ראשון -אם נמצאים בלחץ ובמתח , יש צורך,למצוא דרך ולהרגע לפני שמתקבלת החלטה כיצד לפעול ומה לעשות, צעד שני הוא להקפיד ולעשות כל פעם מחדש (באירוע דומה) את אותה הפעולה שנבחרה בפעם הראשונה.
4.כל סטיה או שינוי בעמדה שננקטה,מבלבלת את הילד וגורמת לו לחוש חוסר בטחון ואי-וודאות , תגובה שונה,כל פעם מחדש,מעוררת אצלו חשש ומתח מאחר ואינה צפויה .
ילדמצידו צריך לדעת בוודאות איך תגיבו, משום שידיעת הצפוי מקנה לו תחושה של בטחון ויציבות.
5. רצוי כי ההורים יקבלו החלטה משותפת,על דרך התגובה,ויפעלו בהתאמה בעניין זה.
אנו במרכז "מרחבים פתוחים" מעבירים קורס הורות ייחודי ובלעדי בגישתו בארץ-הוא מתמודד ומתייחס להורה ,לרגשותיו עם עצמו – לא רק מה צריך לעשות למול הילד,אלא בפרט הקניית כלים הנותנים מענה מיידי למצוקה הריגשית בה מצוי ההורה,וזה מצידו מאפשר התמודדות נעימה ונינוחה מול הילד ולמול צרכיו המישתנים.
בואו אלינו!!
ורד בן צבי
"מרחבים פתוחים"
היא המשיכה ואמרה – "שעות הערב הן השעות הקשות ביותר עבורי, הן גוזלות ממני את נעט האנרגיה שעוד נותרה לי – ההשכבה של הילדים, שלושת הילדים המתוקים והמדהימים שלי, מצליחים להפוך אותי לפקעת של עצבים, לאדם כעוס, עצבני וצועק. מה שאני לא מנסה והאמיני לי ניסיתי הכל לא עובד עליהם".
לא פעם ולא פעמיים, בקורסים להורות מאוזנת אותם אני מעבירה, אני שומעת קובלנה זו של הורים, הבעיה הזו צפה ועולה כל פעם מחדש – תחושת החוסר אונים שחווה ההורה למול ילדיו ובמקרה זה – טקס הלילה טוב.
הורים רבים ניתקלים בקושי לסיים את הערב עם ילדיהם,להשכיבם לישון,ולמצוא זמן עבור עצמם.הורים מוצאים עצמם בשעות אלו עייפים,רצוצים ומרוטי עצבים ויכולת העמידה שלהם, באופן סמכותי,מול ילדיהם, נשחקת כמעט כליל.
ההורה מצידו מעוניין לסיים מהר ככל האפשר את התהליך הכרוך בהשכבת הילדים, ולכן הוא עצמו,
מצוי בתחושות של לחץ,מתח (פנימי וחיצוני)של אי נוחות, הנובעות מעייפות ומותירות אותו, ללא אנרגיה וכוחות להתמודדות עם הריטואל היומי של השכבת הילדים.
יש לציין כאן, כי כאשר אדם נמצא תחת לחץ (פנימי או חיצוני) מכל סיבה שהיא, הוא מגיב על בסיס תגובה הקרויה "הישרדות" מה שאומר – תקיפה/בריחה/קפיאה.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפעלת כוח על הילד, איום בעונשים,טון דיבור תוקפני, צעקות, זאת אצל חלק מההורים, אצל הורים אחרים זה יכול לבוא בצורה פסיבית – לתת להם לקבוע את שעת השינה שלהם, לתת להם לקבוע את חוקי ההשכבה, לצפות שאולי הצד השני בזוגיות יפתור את הבעיה.
כך או כך, התוצאות אינן יכולות להיות משביעות רצון עבור אף אחד מהצדדים.
פתרון הבעיה מצוי בידהם של ההורים
1. תגובות של ההורה בזמן האירוע,הן קריטיות לגבי התוצאה אותה משיגים.
2. כאשר נמצאים בלחץ – יוצאת תגובה אוטומטית והפעולות אינן עיקביות, אלא ,מבולבלות ומעבירות מסר לא ברור.
3. צעד ראשון -אם נמצאים בלחץ ובמתח , יש צורך,למצוא דרך ולהרגע לפני שמתקבלת החלטה כיצד לפעול ומה לעשות, צעד שני הוא להקפיד ולעשות כל פעם מחדש (באירוע דומה) את אותה הפעולה שנבחרה בפעם הראשונה.
4.כל סטיה או שינוי בעמדה שננקטה,מבלבלת את הילד וגורמת לו לחוש חוסר בטחון ואי-וודאות , תגובה שונה,כל פעם מחדש,מעוררת אצלו חשש ומתח מאחר ואינה צפויה .
ילדמצידו צריך לדעת בוודאות איך תגיבו, משום שידיעת הצפוי מקנה לו תחושה של בטחון ויציבות.
5. רצוי כי ההורים יקבלו החלטה משותפת,על דרך התגובה,ויפעלו בהתאמה בעניין זה.
אנו במרכז "מרחבים פתוחים" מעבירים קורס הורות ייחודי ובלעדי בגישתו בארץ-הוא מתמודד ומתייחס להורה ,לרגשותיו עם עצמו – לא רק מה צריך לעשות למול הילד,אלא בפרט הקניית כלים הנותנים מענה מיידי למצוקה הריגשית בה מצוי ההורה,וזה מצידו מאפשר התמודדות נעימה ונינוחה מול הילד ולמול צרכיו המישתנים.
בואו אלינו!!
ורד בן צבי
"מרחבים פתוחים"
יום שלישי, 9 בפברואר 2010
לעבור את תקופת החגים מבלי לפשוט רגל
הנה חג הפסח כבר כאן.
בין אם נארח או נתארח, סביר להניח שהוצאות יהיו לנו.
הביטוי (והתשובה) השכיח ביותר בתקופה זו הוא: "אחרי החג".
מעוניינים לקבוע פגישה כלשהי...אחרי החג
מזמינים נותן שירות מסוים ...אחרי החג
הבעיה היא ש"אחרי החג" בסוף תמיד מגיע. ואז נחשו מי עוד מגיע? נכון!!! חשבון הבנק.
המדיה ועוד אמצעי פרסום לא מפסיקים להזכיר לנו כמה "מבצעים" יש לקראת החג.
בקניונים, נדמה שיוצאים כלי הבית, המתנות והבגדים מחוץ לחנויות ומתנפלים עלינו (כמובן, זה לא שאנחנו מתנפלים עליהם, חלילה).
לעיתים, האווירה וההמולה עצמה היא זו שמכניסה אותנו עוד יותר אל תוך סחרור הקניות.
וכמובן, שלא נשכח למלא את הבית באוכל (קצת התבלבלנו – זאת לא מלחמה שמגיעה בקרוב...זה רק חג).
תכנון מראש יעזור לנו לעבור את החג בשלום, או לפחות להמנע פשיטת רגל.
כדאי להתחיל בהכנת 2 רשימות: אחת לקניית המזון – השנייה לרכישת המתנות.
לאלו שאין מה ללבוש, יכינו גם רשימה לקניית ביגוד – אמנם זכרו שלעתים ניתן לקנות אביזר אופנתי אחד כלשהו ולשדרג כך בגד שממתין לנו בארון.
אם אנחנו המארחים, חשוב לתכנן נכון את ארוחת החג. רק לאחר מכן, מכינים את רשימת קניית המזון. אין צורך לקנות כמות כפולה רק מפני שהמוצרים "היו במבצע" (חלקם עלול להיזרק ואחרים עתידים להצטבר בתוך ארונות המטבח, בזמן שבחשבון הבנק עלול להצטבר לו המינוס).
אם בחרתם לקנות חלק מהמוצרים בסופר, בדקו היטב את המחירים. בתקופת החגים לרוב משתלם יותר לקנות את המצרכים בשוק (נכון...נצטרך לוותר על המזגן. אך...זהירות...אין לוותר על רשימת קניות מסודרת). בשוק ניתן גם להתמקח על המחירים.
רשימת המתנות – לאחר שנרשום למי קונים מתנות ולאחר שנגדיר לעצמנו תקציב (!!!), רצוי שהקנייה תהיה מרוכזת בחנות אחת או שתיים. במקרה זה, כן ניתן ורצוי ליהנות ממבצעים כגון 1+1 (לפי התכנון שעשינו) או מהנחות הניתנות לפי סכום/גודל הקנייה.
ולבסוף, התעייפתם? רוצים לנוח?...עצרו דקה – חופשה בתקופה זו תעלה כ-25% יותר מאשר חופשה שאינה בתקופת החג (כמובן שיש עוד שיקולים, ימי חופש מהעבודה וכד').
אז מה דעתכם לפנק את עצמכם באמבטיה או בחדר שקט, אותו נכין עם אוירה רגועה, נרות ומוסיקה שקטה, תוך כדי תכנון נבון לחופשה הבאה?
בברכת חג שמח לכולכם, מבורכך ומאוזן
בין אם נארח או נתארח, סביר להניח שהוצאות יהיו לנו.
הביטוי (והתשובה) השכיח ביותר בתקופה זו הוא: "אחרי החג".
מעוניינים לקבוע פגישה כלשהי...אחרי החג
מזמינים נותן שירות מסוים ...אחרי החג
הבעיה היא ש"אחרי החג" בסוף תמיד מגיע. ואז נחשו מי עוד מגיע? נכון!!! חשבון הבנק.
המדיה ועוד אמצעי פרסום לא מפסיקים להזכיר לנו כמה "מבצעים" יש לקראת החג.
בקניונים, נדמה שיוצאים כלי הבית, המתנות והבגדים מחוץ לחנויות ומתנפלים עלינו (כמובן, זה לא שאנחנו מתנפלים עליהם, חלילה).
לעיתים, האווירה וההמולה עצמה היא זו שמכניסה אותנו עוד יותר אל תוך סחרור הקניות.
וכמובן, שלא נשכח למלא את הבית באוכל (קצת התבלבלנו – זאת לא מלחמה שמגיעה בקרוב...זה רק חג).
תכנון מראש יעזור לנו לעבור את החג בשלום, או לפחות להמנע פשיטת רגל.
כדאי להתחיל בהכנת 2 רשימות: אחת לקניית המזון – השנייה לרכישת המתנות.
לאלו שאין מה ללבוש, יכינו גם רשימה לקניית ביגוד – אמנם זכרו שלעתים ניתן לקנות אביזר אופנתי אחד כלשהו ולשדרג כך בגד שממתין לנו בארון.
אם אנחנו המארחים, חשוב לתכנן נכון את ארוחת החג. רק לאחר מכן, מכינים את רשימת קניית המזון. אין צורך לקנות כמות כפולה רק מפני שהמוצרים "היו במבצע" (חלקם עלול להיזרק ואחרים עתידים להצטבר בתוך ארונות המטבח, בזמן שבחשבון הבנק עלול להצטבר לו המינוס).
אם בחרתם לקנות חלק מהמוצרים בסופר, בדקו היטב את המחירים. בתקופת החגים לרוב משתלם יותר לקנות את המצרכים בשוק (נכון...נצטרך לוותר על המזגן. אך...זהירות...אין לוותר על רשימת קניות מסודרת). בשוק ניתן גם להתמקח על המחירים.
רשימת המתנות – לאחר שנרשום למי קונים מתנות ולאחר שנגדיר לעצמנו תקציב (!!!), רצוי שהקנייה תהיה מרוכזת בחנות אחת או שתיים. במקרה זה, כן ניתן ורצוי ליהנות ממבצעים כגון 1+1 (לפי התכנון שעשינו) או מהנחות הניתנות לפי סכום/גודל הקנייה.
ולבסוף, התעייפתם? רוצים לנוח?...עצרו דקה – חופשה בתקופה זו תעלה כ-25% יותר מאשר חופשה שאינה בתקופת החג (כמובן שיש עוד שיקולים, ימי חופש מהעבודה וכד').
אז מה דעתכם לפנק את עצמכם באמבטיה או בחדר שקט, אותו נכין עם אוירה רגועה, נרות ומוסיקה שקטה, תוך כדי תכנון נבון לחופשה הבאה?
בברכת חג שמח לכולכם, מבורכך ומאוזן
כסף בגובה העיניים- סדנא להקניית כלים להתנהלות שוטפת במישור הפיננסי
להיות הורה.......
להיות הורה פירושו לגדל לעולם ילד שהוא גדל להיות אדם בוטח/רגוע/ומסופק.
להיות הורה פירושו להיות מצוייד בידע לגבי המתרחש במוחו של הילד.
להיות הורה פירושו להיות פסיכולוג המסוגל להבין את המתרחש בנפשו של הילד.
להיות הורה פירושו להיות מורה הדרך של הילד,משום שמה שהילד לומד ממך הוא החשוב ביותר- אלו הם הכלים עמם יצא הילד מצוייד לעולם ולחייו הבוגרים.
להיות הורה פירושו להיות בתהליך של למידה מתמדת ומואצת המותאמת להתפתחות הילד.
להיות הורה פירושו לתת מענה רלוונטי למצוקות הילד.
אין אדם יכול לרכוש את הכלים הללו מקריאה של ספרים בלבד, בדיוק כפי שלא ניתן ללמוד לרכב על אופניים מקריאה של ספר המדריך כיצד לרכב על אופניים.
הורים רבים מוצאים עצמם חסרי כלים מתאימים להתמודדות בשלבי התפתחות מסויימים שהילד עובר.
הם מגלים חוסר ישע ואזלת יד ,מקויים ומייחלים ליד מכוונת/מישהו שיאמר להם כיצד להתמודד עם מצבים אלו.
ישנן דרכים רבות, שיטות רבות אשר נלמדו ופותחו במהלך השנים על מנת להבין את דרכי הילד, ללמוד ולהכיר את צרכיו,ולהבין את דרך התפתחות החשיבה שלו.
למרות זאת,למרות הידע הרחב הקיים היום – עדיין מוצאים עצמם,הורים רבים,קושי להוציא לפועל את הידע שרכשו כאשר הם עומדים למול הילד בסיטואציות שונות.
מתברר להם כי ברגע האמת,הם שוב עומדים חסרי אונים ,למרות הידע התיאורטי שרכשו,ממש כמו לפני כן.
חוסר אונים מצביע על תחושות או מחשבות סותרות ,(בין האדם ובין עצמו) היוצרות פערים בין תכנון לביצוע – משמעו : בין הדרך שההורה יודע כי עליו לפעול – לבין הדרך בה הוא פועל כאשר מתרחש האירוע בהווה.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי על מנת להתנהג/להגיב באופן שונה ממהרגל הקיים – על ההורה עצמו להפנים שינוי התנהגותי/מחשבתי – עליו ללמד את עצמו –כך שכאשר הילד שלו זורק עצמו על הריצפה וזורק ידיים ורגליים לכל הכיוונים , ההורה יוכל להתמודד עם המצב באיזון ריגשי,באופן שקול, ובנינוחות בשיטת "יציאה מהשרדות" אנו מפנים את הזרקור אליכם ההורים ,מתמקדים בכם ההורים,במצוקות שלכם,ובקושי שלכם עם עצמכם!!
בסדנה תלמדו כיצד "לעשות לביתכם" (עבור עצמכם)באמצעות פעולות הבונות ויוצרות עבורכם, מערכת של איזון ונינוחות פנימית,כך שכל פעולה שתבחרו לעשות – לא תהיו בקונפליקט פנימי (ריגשי או מחשבתי)ותוכלו לממש את רצונותייכם ולהוציאה לפועל.
היא אינה מתמקדת במה לעשות למול הילד , אלא ביכולת שלכם להתמודד עם הרגשות והתחושות הגואים ועולים בכם בסיטואציות לא נוחות/קשות שאתם חווים למול ילדיכם .
היא מכשירה אותכם להיות סמכותיים ובה בעת לפעול באופן שיביא לכם את התוצאה הרצויה במצבים מישתנים.
הסדנה להורות מאוזנת המתקיימת ב "מרחבים פתוחים" נותנת לכם כלים יישומיים, מעשיים ופרקטיים ע"י רכישת מיומנויות המספקות לכם איזון פנימי ואשר יעזרו לכם להתמודד עם הקשיים שלכם בבואכם לפתור קשיים כאלה או אחרים עם ילדיכם.
הורות = סמכות
אין ציפיה גדולה יותר מצפייה להולדת ילד.
תשאלו את כל מי שמחכה להולדת ילדו והוא יגיד לך כי אכן זה כך.
בראש עולות כל התמונת הפסטורליות שמראות תינוק צוחק ומאושר,הורה נינוח ורגוע – האושר ממלא את כל הדף וקורץ מכל פינה .
תשאלו את כל מי שמחכה להולדת ילדו והוא יגיד לך כי אכן זה כך.
בראש עולות כל התמונת הפסטורליות שמראות תינוק צוחק ומאושר,הורה נינוח ורגוע – האושר ממלא את כל הדף וקורץ מכל פינה .
גם בסרטים ובסדרות המתייחסות להורים וילדים – איכשהו בסוף העניינים מסתדרים – תוך חצי שעה עד שעה וחצי (גג) הבעיות נפתרות וכולם מאושרים,שלמים,סולחים ואוהבים.
זה מה שמצטייר לכל אדם בוגר המצפה לילדו החדש (או ילדה) שקט,שלוה,נינוחות,שפה משותפת הכל דבש.
ואז מגיע שלב ב' – הולדת הילד.
הורה אחד סיפר לי, באחת הסדנאות שהעברתי בנושא ההורות - כי הזמן שעבר מהרגע שהביא את התינוק הביתה, עד לרגע שבו חזרה אליו נשימתו הסדירה, לקח בערך כחצי שנה.
"החמוד הזה הגיע הביתה,והפך לי את חיי. לא יום ולא לילה,לא שקט ולא שלווה.24 שעות הילד לא הפסיק לדרוש תשומת לב,בכה בלי הפסקה.כל הזמן רצה על הידיים.
אני מודה כי איבדתי סבלנות פעמים רבות,וכי בשלב מסויים שאלתי את עצמי לשם מה אני צריך את "הדבר" הזה".
הורים רבים מוצאים עצמם חסרי אונים מול הצורך הבלתי פוסק לתשומת לבם והטיפול המתמשך ברך הנולד.
בפועל ההורה מוצא עצמו , פעמים רבות, בקושי גדול ובקונפליקט פנימי הולך וגובר,בין צרכיו ורצונותיו שלו לבין מילוי צרכיו של הרך הנולד.
מי מספק לכם ההורים את הכוחות והסבלנות הנידרשים לגידולו של ילדכם ?
איך אתם ההורים גורמים לעצמכם להרגיש נעים,נינוחים,ומסופקים כך שתוכלו לתת לילדכם את מה שהוא זקוק לו?
מאיפה אתם שואבים את הכוחות להמשיך הלאה ?
איך אתם מתמודדים עם המצוקות/הלחץ/העייפות /חוסר האונים שאתם חווים במהלך שנות גידולו של הילד?
הרי כולם עסוקים בילד,נותנים לכם עצות,פתרונות רעיונות – ומקבלים כמובן מאליו את מה שאתם לא בטוח מקבלים כמובן מאליו- שאתם תסתדרו!
בסדנא להורות מאוזנת המתבססת על שיטת "יציאה מהשרדות" אשר מועברת במרכז "מרחבים פתוחים" אנו משנים את הפוקוס.
אנו מכוונים אליכם את כל הזרקורים – למצוקות שלכם הריגשיות,לקשיים שלכם עם עצמכם.
אנו נמצאים שם למענכם – ההורים.
לא בשביל לתת הדרכה מה עושים עם הילד,אלא לתת לכם ת הכלים אשר יאפשרו לכם להתמתמודד עם המצוקות שלכם ,עם התחושות הלא קלות, לפעמים, שעולות לכם (שמישהו כבר יקח את זה מכאן...שמישהו יעזור לי ויפתור את הבעייה...) המשאירות אתכם, לא פעם ולא פעמיים,ולא שלוש ,עם טעם לא טוב בפה..ש"אולי לא עשיתם מספיק.."למה לא עשינו ככה?" "למה לא עשינו אחרת?"
או אולי "למה כל-כך קשה לי להתמיד ולהיות סמכותי?" "איך זה שלאחרים יש ילדים כל כך ממושמעים?" "איך אחרים עושים זאת בכזאת קלות???????"
בואו אלינו,אנחנו נלמד וננחה אותכם כיצד להתגבר על התחושות הקשות התוקפות אתכם לפעמים כיצד להרגיע את עצמכם ובאמצעות זאת לפעול מתוך שיקול דעת ואיזון פנימי ולפעול מול ילדיכם בסמכות ובשקט.
הירשם ל-
רשומות (Atom)