בסדנה להורות מאוזנת שקיימתי סיפר אחד ההורים את הסיפור הבא:
"כל פעם שאנחנו נמצאים בקניון,מסתובבים ונהנים לנו,האווירה נינוחה,אורות,צבעים ואנשים הילד הקטן שלנו בן השלוש,מוצא לנכון ליצור מצבים שמביכים אותנו וגורמים לנו לחוש אי נוחות."
שאלתי – "למה אתה מתכוון?"
"אז ככה " – ענה לי – " באיזשהו שלב הוא היה מבקש משהו שרצה כי נקנה לו וכאשר לא היינו מסכימים לרכוש עבורו את המוצר המבוקש, היה זורק עצמו על הרצפה באמצע הקניון,מול כולם,בוכה וצורח ולא עזר מה שאמרנו לו,עד שלא קנינו לו את מה שבקש הסיפור לא היה נגמר".
"אתם עושים זאת עדיין?" – שאלתי
"לא" – ענה לי – " מצאנו פטנט לא נורמלי שהפסיק את הסיפור אחת ולתמיד"
הופה! זה נשמע מעניין! כל ההורים בחדר הזדקפו לשמוע מהי הדרך שמצאו,מאחר ופחות או יותר כולם,בשלב זה או אחר חוו זאת.
"מה עשיתם?" – שאלתי בסקרנות.
"בפעם האחרונה שעשה זאת ,בעודו צורח ובוכה נעלמנו לו מהמקום.כאשר הוא הסתכל סביבו ולא מצא אף אחד מאיתנו, הוא השתתק,בכיו פסק לרגע – וכשהבין שאנחנו אכן לא שם,החל שוב לבכות.בשלב זה ניגשנו אליו ואמרנו לו כי בפעם הבאה שיתנהג בצורה ובאופן שכזה אבא ואמא ילכו באמת וישאירו אותו כאן.מאז – נפסקה הבעיה.אם אנחנו בקניון והוא רק עושה "ציוץ" של מתקרב לבכי המוכר,אנחנו מזכירים לו את מה שאמרנו לו – וזה עובד כמו שעון כל פעם מחדש. הילד לא חזר לעשות את מה שעשה".
או.קי. בואו נדבר על זה.
הסיבה שההורים נקטו בצעד זה היתה כי הם הרגישו אי נעימות ואזלת יד למול התנהגותו של הילד בפרהסיה.לא נעים כזה,אתם יודעים,הילד צורח וצווח,כולם מסתכלים ואתם חושבים לכם "מה הם חושבים עלי?" "הם בטח חושבים ש... (כל אחד רשאי להכניס כאן מה הוא חושב שחושבים עליו..)".
בחירת הדרך של ההורה ונקיטת פעולה המונעת מתחושות לא נעימות מצביעה על אזלת יד אבדן הסבלנות ומטרתה המרכזית היא הפסקת "הפארסה" המרחשת לנגד עיניהם,והחזרת השליטה לידיהם.
האי נעימות והלחץ אצל ההורה הולכים גוברים ככל שהילד מחצין את התנהגותו ואז מוצאים עצמםההורים בתחושות לא נעימות,אולי אפילו בושה, אשר מובילה אותם לתגובה הנובעת מתוך מקומות של לחץ ומתח.תחושות אלו מפעילות מצידן את מערכת ההישרדות אשר מושתתת על הגנה ומופיעה בדרכי פעולה והתנהגות של תקיפה ו/או בריחה.
לא נעים... אבל ברור כי המצב בו נמצאו ההורים היה לא נעים להם.אז הם בחרו בצעד חריף,חזק שנבע ממקום המצוקה האישית שלהם והתפללו לטוב. וראו זה פלא! זה עבד!!!
נקודת המבט של ההורה : " ...פעם אחת ולתמיד אני חייב(ת) להפסיק את ההתנהגות הזו של הילד בקניון.אני חייב(ת) להשליט סדר בבלאגן הזה.ממש לא נעים לי...שלא לדבר על הבושה.."
מטרתה העיקרית היא לגרום להורה להחזיר את השליטה לידיו ולהשליט סדר ושקט בחוץ. דהיינו הילד יפסיק מהתנהגותו ויחדל לעשות "בושות".
וכעת
נקודת המבט של הילד : " .. היי,מה קורה כאן? לאן נעלמו כולם? אמא..? אבא...? רגע..מה..אני לבד!! אוי..אני פוחד!....מה אני אעשה??..אני לא יודע מה לעשות....שמישהו יעזור לי...!!! יש שם מישהו?...אם לא יהיה אף אחד אני אשאר לבד...ו...אני אמות כי אני לא יודע לטפל בעצמי לבד...."
זוהי הפרשנות שהילד נותן!!
עבור ההורים עזיבת הילד לבדו לא נראית דרמטית במיוחד,מאחר והם אינם מבינים את הפרשנות שהילד נותן לאירועים מסוג זה.
עבור הילד השארותו לבד מאיימת על קיומו באופן ממשי והוא מצוי בחרדת מוות מפני נטישה, כאשר הוא חווה את המצאותו לבדו. ברגע שהילד מרים עיניו ואינו רואה את ההורה (או דמות סמכותית אחרת) על ידו,הוא מרגיש שאינו מוגן והוא חשוף לסכנה ופגיעה.ילד החווה נטישה מרגיש חסר אונים מאחר והוא תלוי בהורה לחלוטין.(גילאי 0-5 בפרט משמעותיות לעין ערוך בעניין זה).
הילד, יתכן ואמנם יפיק לקח מהדרך בה פעל ההורה מולו , ולהלן הלקח שהוא הפנים – " כשאני עושה משהו שאבא ואמא כועסים עלי – הם משאירים אותי לבד,ואני פוחד להשאר לבד כי אני בסכנה.לכן עדיף שאעשה מה שהם אומרים לי ורוצים ממני, העיקר שלא ישאירו אותי לבד ויקרה לי משהו רע...".
כשילד מגיע למסקנות אלו, הוא מפרש את התנהלות ההורה מולו באופן כזה , פרשנותו זו בעייתית מאוד משום שהוא גדל להיות אדם בוגר, מסקנה זו תשאר עמו ותלווה אותו בחייו הבוגרים – משמעותו (בדוגמא זו ) פחד להישאר לבד ו דוגמא משמעותית ביותר להמחשה בעניין זה היא, סביב נושא הזוגיות(אנשים רבים בוחרים בן/בת זוג מהטעם המרכזי שהם פוחדים להשאר לבד שמא לא יסתדרו או לחילופין אנשים המוצאים עצמם נמצאים בזוגיות בדיוק בגלל סיבה זו – מהפחד להישאר לבד שחלילה לא יסתדו.
הפעולה הספציפית בה נקטו ההורים המספרים ,אולי השיבה את הסדר על כנו לשביעות רצונם של ההורים וגרמה להם לחוש שוב רגועים, אבל, אני מניחה שאף הורה אינו מעוניין שפעולה פשוטה שלו, שמטרתה היא להשיב את הסדר על כנו , תביא לתוצאות כל כך לא רצויות.
טיפ עבורכם למקרים כאלו
1. קודם כל הרגיעו את עצמכם.אמרו לעצמכם בלב בשקט משפטים מרגיעים כגון" הכל בסדר," "לא קרה כלום" "אני ארגיע את הילד, ונוכל להמשיך הלאה..." (בחרו משפט שעבורכם הוא עובד ומרגיע אתכם)
2. קחו את הילד הצווח על הידיים,החזיקו אותו בחיבוק קרוב ללבכם בחיבוק וצאו עמו מהקניון. תנו לו לבכות והרגיעו אותו במילים נעימות שמרגיעות ילד.אל תוותרו על החלטתכם לא לקנות לו את מה שרצה, אבל הקפידו להמצא לצידו בעת מצוקתו עד שירגע (יתכן שזה יקרה מספר פעמים עד שתשיגו את התוצאה הרצויה , אבל זה יקרה).במעשה זה שלכם תתנו לו את התחושה שגם שאתם לא עושים מה שהוא רוצה, אתם מבינים את המצוקה שבה הוא מצוי ונמצאים עמו עד שהיא חולפת.
בפעולה זו אתם מעבירים לילד שני מסרים מרכזיים:
1. אתם ממשיכים לעמוד על החלטתכם, אבל אתם מלמדים אותו שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים ושאתם עיקביים בהחלטותיכם וכך אתם מלמדים את ילדכם לסמוך עליכם ומפתחים את דמותכם הסמכותית מולו.
2. דרך התנהגות המרגיעה שלכם איתו, הוא לומד ומפנים כיצד להתנהג עם עצמו, כאשר הוא במצוקה, כיצד לדעת להרגע בכוחות עצמו.
ושוב – שימו לב -הקושי הקיים הוא אינו איך הילד מתנהג ,אלא איך אתם ההורים מרגישים למול ההתנהגות שלו– אם אתם חווים מצוקה ריגשית או אי נוחות,חוסר אונים ואזלת יד בהתמודדותכם עם הילד, אתם תגיבו על בסיס "הישרדות" ואז קרוב לוודאי תשליטו סדר,אבל השאלה החשובה יותר היא – מה ילמד ויפנים הילד ,שילווה אותו בהמשך חייו ויעצב את אישיותו ובטחונו.?
.
אם אתם רוצים לדעת עוד על דרכי התמודדות עם ילדכם, אתם מוזמנים לסדנה של מרכז "מרחבים פתוחים" – הורות מאוזנת בת 12 מפגשים של 3 ש"א כל אחד , בה תוכלו ללמוד כיצד להתמודד ולטפל ברגשות שלכם הצפים ועולים בכם , במצבים השונים והמישתנים, במהלך שנות גדילתו והתפתחותו של ילדכם.
הסדנה מתמקדת בכם ההורים,בתחושות שלכם, במצוקות שעולות לכם מלמדת, מדריכה ומנחה אתכם באמצעות כלים מעשיים, מיידים ואפקטיביים כיצד לעשות "לביתכם שלכם".
הורות מאוזנת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה