אני (ההורה) והילד שלי הולכים לאיבוד בקניון

בסדנה להורות מאוזנת שקיימתי סיפר אחד ההורים את הסיפור הבא:

"כל פעם שאנחנו נמצאים בקניון,מסתובבים ונהנים לנו,האווירה נינוחה,אורות,צבעים ואנשים הילד הקטן שלנו בן השלוש,מוצא לנכון ליצור מצבים שמביכים אותנו וגורמים לנו לחוש אי נוחות."
שאלתי – "למה אתה מתכוון?"

"אז ככה " – ענה לי – " באיזשהו שלב הוא היה מבקש משהו שרצה כי נקנה לו וכאשר לא היינו מסכימים לרכוש עבורו את המוצר המבוקש, היה זורק עצמו על הרצפה באמצע הקניון,מול כולם,בוכה וצורח ולא עזר מה שאמרנו לו,עד שלא קנינו לו את מה שבקש הסיפור לא היה נגמר".

"אתם עושים זאת עדיין?" – שאלתי

"לא" – ענה לי – " מצאנו פטנט לא נורמלי שהפסיק את הסיפור אחת ולתמיד"
הופה! זה נשמע מעניין! כל ההורים בחדר הזדקפו לשמוע מהי הדרך שמצאו,מאחר ופחות או יותר כולם,בשלב זה או אחר חוו זאת.

"מה עשיתם?" – שאלתי בסקרנות.

"בפעם האחרונה שעשה זאת ,בעודו צורח ובוכה נעלמנו לו מהמקום.כאשר הוא הסתכל סביבו ולא מצא אף אחד מאיתנו, הוא השתתק,בכיו פסק לרגע – וכשהבין שאנחנו אכן לא שם,החל שוב לבכות.בשלב זה ניגשנו אליו ואמרנו לו כי בפעם הבאה שיתנהג בצורה ובאופן שכזה אבא ואמא ילכו באמת וישאירו אותו כאן.מאז – נפסקה הבעיה.אם אנחנו בקניון והוא רק עושה "ציוץ" של מתקרב לבכי המוכר,אנחנו מזכירים לו את מה שאמרנו לו – וזה עובד כמו שעון כל פעם מחדש. הילד לא חזר לעשות את מה שעשה".

או.קי. בואו נדבר על זה.

הסיבה שההורים נקטו בצעד זה היתה כי הם הרגישו אי נעימות ואזלת יד למול התנהגותו של הילד בפרהסיה.לא נעים כזה,אתם יודעים,הילד צורח וצווח,כולם מסתכלים ואתם חושבים לכם "מה הם חושבים עלי?" "הם בטח חושבים ש... (כל אחד רשאי להכניס כאן מה הוא חושב שחושבים עליו..)".

בחירת הדרך של ההורה ונקיטת פעולה המונעת מתחושות לא נעימות מצביעה על אזלת יד אבדן הסבלנות ומטרתה המרכזית היא הפסקת "הפארסה" המרחשת לנגד עיניהם,והחזרת השליטה לידיהם.

האי נעימות והלחץ אצל ההורה הולכים גוברים ככל שהילד מחצין את התנהגותו ואז מוצאים עצמםההורים בתחושות לא נעימות,אולי אפילו בושה, אשר מובילה אותם לתגובה הנובעת מתוך מקומות של לחץ ומתח.תחושות אלו מפעילות מצידן את מערכת ההישרדות אשר מושתתת על הגנה ומופיעה בדרכי פעולה והתנהגות של תקיפה ו/או בריחה.
לא נעים... אבל ברור כי המצב בו נמצאו ההורים היה לא נעים להם.אז הם בחרו בצעד חריף,חזק שנבע ממקום המצוקה האישית שלהם והתפללו לטוב. וראו זה פלא! זה עבד!!!

נקודת המבט של ההורה : " ...פעם אחת ולתמיד אני חייב(ת) להפסיק את ההתנהגות הזו של הילד בקניון.אני חייב(ת) להשליט סדר בבלאגן הזה.ממש לא נעים לי...שלא לדבר על הבושה.."
מטרתה העיקרית היא לגרום להורה להחזיר את השליטה לידיו ולהשליט סדר ושקט בחוץ. דהיינו הילד יפסיק מהתנהגותו ויחדל לעשות "בושות".
וכעת
נקודת המבט של הילד : " .. היי,מה קורה כאן? לאן נעלמו כולם? אמא..? אבא...? רגע..מה..אני לבד!! אוי..אני פוחד!....מה אני אעשה??..אני לא יודע מה לעשות....שמישהו יעזור לי...!!! יש שם מישהו?...אם לא יהיה אף אחד אני אשאר לבד...ו...אני אמות כי אני לא יודע לטפל בעצמי לבד...."
זוהי הפרשנות שהילד נותן!!
עבור ההורים עזיבת הילד לבדו לא נראית דרמטית במיוחד,מאחר והם אינם מבינים את הפרשנות שהילד נותן לאירועים מסוג זה.

עבור הילד השארותו לבד מאיימת על קיומו באופן ממשי והוא מצוי בחרדת מוות מפני נטישה, כאשר הוא חווה את המצאותו לבדו. ברגע שהילד מרים עיניו ואינו רואה את ההורה (או דמות סמכותית אחרת) על ידו,הוא מרגיש שאינו מוגן והוא חשוף לסכנה ופגיעה.ילד החווה נטישה מרגיש חסר אונים מאחר והוא תלוי בהורה לחלוטין.(גילאי 0-5 בפרט משמעותיות לעין ערוך בעניין זה).

הילד, יתכן ואמנם יפיק לקח מהדרך בה פעל ההורה מולו , ולהלן הלקח שהוא הפנים – " כשאני עושה משהו שאבא ואמא כועסים עלי – הם משאירים אותי לבד,ואני פוחד להשאר לבד כי אני בסכנה.לכן עדיף שאעשה מה שהם אומרים לי ורוצים ממני, העיקר שלא ישאירו אותי לבד ויקרה לי משהו רע...".

כשילד מגיע למסקנות אלו, הוא מפרש את התנהלות ההורה מולו באופן כזה , פרשנותו זו בעייתית מאוד משום שהוא גדל להיות אדם בוגר, מסקנה זו תשאר עמו ותלווה אותו בחייו הבוגרים – משמעותו (בדוגמא זו ) פחד להישאר לבד ו דוגמא משמעותית ביותר להמחשה בעניין זה היא, סביב נושא הזוגיות(אנשים רבים בוחרים בן/בת זוג מהטעם המרכזי שהם פוחדים להשאר לבד שמא לא יסתדרו או לחילופין אנשים המוצאים עצמם נמצאים בזוגיות בדיוק בגלל סיבה זו – מהפחד להישאר לבד שחלילה לא יסתדו.

הפעולה הספציפית בה נקטו ההורים המספרים ,אולי השיבה את הסדר על כנו לשביעות רצונם של ההורים וגרמה להם לחוש שוב רגועים, אבל, אני מניחה שאף הורה אינו מעוניין שפעולה פשוטה שלו, שמטרתה היא להשיב את הסדר על כנו , תביא לתוצאות כל כך לא רצויות.

טיפ עבורכם למקרים כאלו
1. קודם כל הרגיעו את עצמכם.אמרו לעצמכם בלב בשקט משפטים מרגיעים כגון" הכל בסדר," "לא קרה כלום" "אני ארגיע את הילד, ונוכל להמשיך הלאה..." (בחרו משפט שעבורכם הוא עובד ומרגיע אתכם)

2. קחו את הילד הצווח על הידיים,החזיקו אותו בחיבוק קרוב ללבכם בחיבוק וצאו עמו מהקניון. תנו לו לבכות והרגיעו אותו במילים נעימות שמרגיעות ילד.אל תוותרו על החלטתכם לא לקנות לו את מה שרצה, אבל הקפידו להמצא לצידו בעת מצוקתו עד שירגע (יתכן שזה יקרה מספר פעמים עד שתשיגו את התוצאה הרצויה , אבל זה יקרה).במעשה זה שלכם תתנו לו את התחושה שגם שאתם לא עושים מה שהוא רוצה, אתם מבינים את המצוקה שבה הוא מצוי ונמצאים עמו עד שהיא חולפת.

בפעולה זו אתם מעבירים לילד שני מסרים מרכזיים:
1. אתם ממשיכים לעמוד על החלטתכם, אבל אתם מלמדים אותו שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים ושאתם עיקביים בהחלטותיכם וכך אתם מלמדים את ילדכם לסמוך עליכם ומפתחים את דמותכם הסמכותית מולו.
2. דרך התנהגות המרגיעה שלכם איתו, הוא לומד ומפנים כיצד להתנהג עם עצמו, כאשר הוא במצוקה, כיצד לדעת להרגע בכוחות עצמו.

ושוב – שימו לב -הקושי הקיים הוא אינו איך הילד מתנהג ,אלא איך אתם ההורים מרגישים למול ההתנהגות שלו– אם אתם חווים מצוקה ריגשית או אי נוחות,חוסר אונים ואזלת יד בהתמודדותכם עם הילד, אתם תגיבו על בסיס "הישרדות" ואז קרוב לוודאי תשליטו סדר,אבל השאלה החשובה יותר היא – מה ילמד ויפנים הילד ,שילווה אותו בהמשך חייו ויעצב את אישיותו ובטחונו.?
.
אם אתם רוצים לדעת עוד על דרכי התמודדות עם ילדכם, אתם מוזמנים לסדנה של מרכז "מרחבים פתוחים" – הורות מאוזנת בת 12 מפגשים של 3 ש"א כל אחד , בה תוכלו ללמוד כיצד להתמודד ולטפל ברגשות שלכם הצפים ועולים בכם , במצבים השונים והמישתנים, במהלך שנות גדילתו והתפתחותו של ילדכם.
הסדנה מתמקדת בכם ההורים,בתחושות שלכם, במצוקות שעולות לכם מלמדת, מדריכה ומנחה אתכם באמצעות כלים מעשיים, מיידים ואפקטיביים כיצד לעשות "לביתכם שלכם".


הורות מאוזנת

להיות הורה...2

העובדה המשמעותית והחשובה ביותר, שכהורה עליך לדעת היא שחמש השנים הראשונות בחיי הילד הן החשובות ביותר.
בשנים אלו מעוצב המבנה הבסיסי של אישיותו אותה הוא ישא הלאה במשך כל ימיו ,והיא תקבע במידה רבה את הצלחתו בחייו כבוגר.
היא תקבע את יחסיו עם אנשים אחרים,טיפוס בן הזוג שיבחר, מידת הצלחתו בנישואיו,אופי ההורות שלו ,מידת יכולתו לממש את עצמו ולהנות מחיים מלאים ומספקים.
שנים אלו קובעות הן את ההתפתחות הריגשית והן את התפתחות האינטילגנציה –סוג הגירוי שהילד יקבל
בשנות חייו המוקדמות, תהיה נגיעה רבה לאיכות האינטילגנציה הרגשית שלו בבגרותו.

קיים הבדל עצום בין אהבת הורה לילדו, לבין המידע והניסיון הנרכש בטיפול ובהזנה של הילד.
אהבה היא רגש המתפתח באופן טבעי כלפי הילד,תוך כדי הטיפול בו, אבל יש צורך בידע ובמיומנות על מנת לעזור לילד לפתח את אישיותו העצמית והעצמאית,את טבעו הייחודי.
כל שלב ושלב בהתפתחות הילד שונה במיקצב שלו ובייחודיות שלו, ומה שהולם ונכון בגילאים מסויימים, משנה את פניו ודורש אופן התיחסות שונה בגילאים אחרים.
כל שלב הוא היסוד לקומה שתבנה מעליו – דרך ואופן הקמת הקומה הראשונה, תקבע למעשה, את הקומה השניה, השלישית וכן הלאה.
עבור ילדים הדבר המשמעותי ביותר הוא שצרכיו יענו, ובגילאים מוקדמים הם צריכים להענות באופן מיידי!!
הסיבה לכך נובעת מהעובדה שילד, בשנותיו המוקדמות משולל כל יכולת פיזית/קוגניטיבית וריגשית, להתמודד, עם דרישות העולם. הוא זקוק לדמות סמכותית ובוגרת לצידו,אשר תספק לואת צרכיו השונים.

כל ילד,עם היוולדו,תלוי בהורה תלות מוחלטת.
תלות זו אומרת כי ההורה, הוא מקור החיים של הילד מאחר והוא אחראי על ההזנה הפיזית ,הריגשית והקוגניטיבית של הילד. אין שום יכולת לדאוג לעצמו בכוחות עצמו..
המשמעות היא שילד אשר אין בוגר לצידו המספק לו את כל צרכיו – נמצא בסכנה קיומית.
כאשר נמצאת דמות סמכותית (הורה) על יד הילד, המזהה ויודעת לתת מענה מותאם לצרכיו השונים של התינוק/ילד,(ביו אם הם מצוקות פיזיות או מצוקות ריגשיות)והיא עושה זאת באופן מיידי, התינוק חווה שהוא מוגן(מישהו פתר לו את הבעיה) רגוע ( כי הוא מוגן) ועקב כך הוא חווה נינוחות פיסיולוגית ופסיכולוגית – תינוק כזה, יפתח השקפת חיים אופטימית, יכולת התמודדות,מציאת פתרונות ותחושת מלאות ושביעות רצון שהחיים מחייכים אליו.דבר זה יאפשר לו במרוצת הזמן,לפתח ולממש את כל הפוטנציאל הגלום בו.

והיה וזה לא קרה,והתינוק נענו צרכיו –יקרה הדבר הבא –
להלן דוגמא -
כאשר תינוק רעב הוא חווה מצוקה בגוף,זוהי מצוקה פיזית קשה (הבטן כואבת לו) הוא נמצא במצב של צורך מיידי בהפסקת המצוקה.
לעניין זה המענה הרלוונטי הוא אוכל ,שכן אם יקבל מים במקום אוכל – לא תפתר מצוקתו ויתרה מכך,כאבי הבטן מתחזקים,תחושת המצוקה גוברת והתינוק נמצא בחוסר אונים ובאזלת יד הנובע מהעובדה הפשוטה,שהוא אינו מסוגל לפתור בכוחות עצמו את המצוקה אותה הוא חש, ובעצם במילים אחרות, אם הוא לא יאכל הוא נתון בסכנה קיומית.!.
כל מצב שאין לילד דרך או ידע כיצד לפתור את המצוקה נחווה אצל הילד כחוסר אונים,חידלון-במשמעות העמוקה הוא חווה מצב של סכנה.

במצב כזה הילד מפתח השקפת עולם פסימית –הגורסת כי " החיים קשים.." ,אני לא מסוגל לפתור את העניין הזה.." "ממילא זה חסר טעם אפילו לנסות"...אין יכולת להתמודד עם סיטואציות בחיים הדורשות מאמץ.

במילים אחרות – בכל אותם מקומות אשר בילדות נחווה חוסר אונים, כבוגר כאשר תעלינה סיטואציות הדומות/מזכירות את האירוע שהתרחש בילדות, תעלה עם זה תחושת חוסרה אונים מהעבר הילדי למרות שבוגר אדם מצוייד בכל אותם כלים פיזיים/קוגניטיביים וריגשיים המאפשרים לו לפתור בעיות ולהתמודד עם אתגרי החיים השונים.
רגשות אלו צצים ועולים בחיים הבוגרים,על בסיס של "טייס אוטומטי"
בשנות הילדות המוקדמות – סביר להניח כי גם אתם חוויתם חוסר אונים– והיום כבוגרים אתם שוב חווים את אותו חוסר אונים ואזלת יד,כאשר אתם ניתקלים במצבים שונים בחייכם הבוגרים , וזאת באותם מקומות שבילדותכם לא ניתן לכם המענה הרלוונטי לצורך הספציפי שהיה לכם .
גם למול ילדיכם עולים (ללא ידיעתכם) ונוצרים סיטואציות של מצבים שאתם חווים בהם חוסר אונים בגלל שאין לכם פתרון המביא לכם את התוצאה אותה אתם חפצים.

מחקרים רבים מראים היום כי ניתן לעשות שינוי ולעדכן את "הטייס האוטומטי",לרכוש כלים קוגניטיביים ורגשיים מותאמים לדרישות מציאות החיים כבוגרים וכהורים – אורך רוח,שיקול דעת,סמכות פנימית וחיצונית,פתוח תחושת אמון,ויכולת התמודדות עם אתגרים בגדול ילדכם והקניית השקפת חיים בטוחה ובוטחת,איזון,ומימוש יכולותיהם.

שיטת"יציאה מהישרדות" הנלמדת במרכז של "מרחבים פתוחים" היא שיטה שפותחה בארה"ב,השמה לה כמטרה, הקניית כלים אפקטיביים ומעשיים להורות מאוזנת ומכבדת,באמצעות העברת הפוקוס לתחושות ההורה, הנחייה והדרכה של ההורה, כיצד להרגיע את עצמו בעת מצבי לחץ ומצוקה שלו, כךשבבואו לטפל ולהתמודד בנושאים שונים למול הילד,יוכל לפעול ממקום שקט,בטוח ונינוח וכך לבסס אצל ילדו את תחושת הבטחון והרגיעה הנחוצים לו כל כך, לגדילתו ולהתפתחותו כאדם בוגר ובטוח.

לחץ כפקטור בקבלת החלטות

תן/י אסוציאציה למילה - "מיתון".

סיכויים רבים שבין המילים הראשונות תקפוץ המילה "לחץ". טבעי, לא? ביטול הזמנות, דחיית פרויקטים, פיטורים, אבדן הכנסות, ירידה ברמת החיים, חוסר וודאות.... מה לא?!

תקופה כזו מחייבת נקיטת צעדים חדשים, שונים, יצירתיים, המותאמים למציאות הקשה. ואולם הלחץ עצמו משפיע על ניהול וקבלת החלטות בדרכים שלא תמיד תורמות להתמודדות אפקטיבית עם האתגרים.
כשאנשים נמצאים בלחץ, מופרשות רמות גבוהות של 'הורמוני לחץ' – אדרנלין וקורטיזול – המשפיעים על דרכי החשיבה והתפקוד הקוגניטיבי. ברמות נמוכות, קורטיזול מעודד חשיבה ותיפקודים מנטאליים אחרים, כך שלמשל לחץ מתון לעמוד בזמנים עשוי להיות יעיל לעיתים. כאשר הלחצים גדלים והדרישות גוברות על יכולת ההתמודדות, רמות קורטיזול ואדרנלין גבוהות עשויות לשתק כשרים שכליים, כמו זכרון, תכנון ויצירתיות. בזמנים כאלה, אנשים נסוגים להרגלי חשיבה ופעולה ישנים, ללא קשר למידת התאמתם לאתגרים החדשים.
הפגנות זעם מצד הבוס וביקורתיות המועברת בצורה לא נאותה, הם טריגרים להפרשת הורמונים מוגברת, והרסניים בהשפעתם על ביצועי העובד או הצוות. כמובן שגם המנהיג עצמו אינו מחוסן מפני השפעות הלחץ הנ"ל, סיבה נוספת 'לקחת את הזמן' להבין טוב יותר את הביולוגיה של הרגשות.

נוסף להשפעת ההורמונים, ישנו מנגנון מוחי נוסף הקשור להשפעת הרגשות על הדינאמיקה החברתית בעסקים ובכלל, והמכונה – "מערכת נוירוני מראה". מדובר בנוירונים (תאי מוח) המגיבים הן בעת ביצוע פעולה רצונית, והן בעת שהפרט צופה באחר מבצע את אותה פעולה. פרשנות אחת של מאפיין פעולה זה היא שנוירונים אלו מחקים או מבצעים סימולציה פנימית של פעולה חיצונית המבוצעת ע"י אדם אחר.

למה הדבר דומה? למתלמד במשחק גולף הצופה בשחקן מקצועי מבצע את רצף התנועות המושלם; הצפייה מזרזת ביצוע דומה אצל הצופה. יתר על כן, עדויות מראות כי 'מערכת נוירוני מראה' מעורבת בזיהוי מיידי של רגשות אצל אחרים, כך שלמשל הבעת מתוחה אצל הבוס, יוצרת "תמונת מראה" במוחו של הכפוף לו, שיחוש מיידית תחושות דומות. וכך, before you know it, הרגשות 'מדבקים' קבוצה שלמה ופוגעים בביצועיה.

משמעות הדברים עבור מנהיגות עסקית (ומנהיגות בכלל) היא שראוי שלא תהיה מוגבלת לאינטלקט, משמעת ואמביציה, ולא תמעיט בערך היכולות החברתיות-רגשיות; אפשר לעמוד על ביצועיות ומשמעת בדרכים שיעודדו מצב-רוח חיובי בקבוצה. שיטת המקל והגזר, הנוירולוגיה מראה, אינה מספקת עוד. הידעת כי מנהלים מצליחים נמצאו כמעוררים צחוק אצל הכפופים להם פי 3 בממוצע יותר מאשר מנהלים בינוניים? מסתבר כי מצב רוח טוב, עוזר לאנשים לקלוט מידע ולהגיב לו בחדות וביעילות.

איך?
השוק מציע לימוד והתנסויות במגוון שיטות, הדרכות וטיפולים. תהא השיטה שתבחר/י אשר תהא, ראוי שהדגש בה יהיה על התנסות במצבים חדשים ובפעולות לא מוכרות. המוח מחפש את המוכר, ועל כן פעולות מאתגרות, שהמוח אינו מורגל בהן, נחוצות להרחבת מנעד התגובה והפעולה, המובילה בתורה להצלחה, תהא הגדרתה אשר תהא. דעתו של טירון פתוחה ליותר אפשרויות מזו של מומחה. מצא/י מסגרת בטוחה ומעניינת שבה תוכל/י להרשות לעצמך להיות "טירון", להתנסות בכלי או בגישה שאינך מכיר/ה. התנסויות כאלה יפעילו יותר את ההמיספרה המוחית הימנית, ה"יצירתית", זו שדומיננטית פחות אצל רוב האנשים, וכך יתאפשר גם שיפור התקשורת בין שתי ההמיספרות. יצירת איזון בתרומתן מתבטאת בגמישות מחשבתית המביאה בתורה להתנהגויות ממוקדות-מטרה ולשיפור יכולות אישיות וביצועיות כאחד.

מרחבים פתוחים

מדוע קשה לקבל החלטה ולהתמיד בה? (פער בין תכנון לביצוע)

רבים מכם ודאי מכירים את הריטואל הבא –
בערב כאשר אתם שוכבים במיטה, אתם מתכננים בראשכם את היום למחרת.
עורכים רשימה (בראש) של אותם דברים שאתם צריכים לעשות, איך תעשו? באיזה סדר?
אחר כך חושבים מה צריך להגיד למי?איך להגיד זאת? איך להגיב לדברים או מעשים שנעשו ונאמרו לכם?

ככה,מריצים סרטים בראש עד שהכל מסתדר ואתם יודיעם מה,איך ,למה,ומתי – הכל מסתדר נפלא,אתם מחליטים כי מחר בבוקר תקומו ותעשו את כל אותם דברים אשר תכננתם,כמו שתכננתם,כעת אתם רגועים ואתם יכולים להרדם עם חיוך של שביעות רצון – ממחר הכל יהיה אחרת! ממחר אתם תעשו דברים אשר אתם רוצים – חייכם ישתנו!!! (מחר אתחיל דיאטה.....מוכר?)

ואז.. מפציע לו השחר על בוקר חדש,אתם קמים ממיטתכם החמה והנעימה איכשהו...ומגלים כי אין לכם את האנרגיה/החשק/המוטיבציה לעשות את מה שתכננתם. ו..הופ! חוזרים לישון.
טוב, לא כולם חוזרים לישון לחלק אין פשוט ברירה והם חייבים לקום.
אבל גם כאן, עושים בפועל, דברים שונים ממה שתכננו,משנים תוכניות " בגלל ש... "או "מאחר ו..."

כמה נקודות חשובות
1. אם אכן מתחילים לבצע משהו כמתוכנן – זה לא מחזיק מעמד זמן רב(שעה/יום/שבוע). ככל שהזמן נוקף משתנה ההתייחסות ואיכשהו זונחים את התכנון או את הביצוע ומה שהיה כל כך ברור ומובן ומילא אתכם באנרגיה – מתמוסס לו ונמוג.
2. קיים קושי רב בהתמדה ובהשגת המטרות בהם מעוניינים, עקב פערים, בין מה שמרגישים/חושבים לבין מה שעושים בפועל.
3. תמיד,אבל תמיד,קיימת/צצה לה סיבה "מוצדקת" מדוע לא יישמתם את מה שתכננתם, או מדוע לא המשכתם את מה שהתחלתם והסיבה, היא בדרך כלל, נוגעת לגורם חיצוני שבגללו לא הצלחתם/הספקתם לממש את רצונכם.
אני חייבת לציין כי הסיבות ל"למה לא" הן תמיד סיבות שקשה מאוד להתווכח איתן ,לסתור אותן כי הן תמיד נוגעות לאילוץ מסויים שבגללו ....

למשל - "אני לא יכול לעשות זאת כי הבוס שלי לא ירשה לי"
"בעלי יכעס עלי"
"אני חושב שזו טעות – מה שאני חושב"
"אין סיכוי שאצליח ל..."
"אני עייף"
"שום דבר לא בוער,לא יקרה כלום אם אעשה זאת מחר"
"אין לי כסף"

3. כאשר חושבים ומתכננים לעשות משהו, עולה במקביל קול שני אשר פוסל את הקול הראשון.
קול זה עולה בצורה של תחושה (בניגוד לתכנון שהוא עולה בצורה של מחשבה), וקול התחושה יכול להופיע בתחושה של כבדות,חשק,פחד,חשש - דהיינו נוצר דיסוננס, בין 2 הקולות הללו , (מחשבה למול הרגשה) המונע יציאה לפעולה.
למה זה כך?
אחת הסיבות המרכזיות לדיסוננס זה נובעת מהתניה שיש בתוככם.
מה הכוונה בהתניה? התניה משמעותה תנאי! בהתניה שולטות מחשבות של "אבל". "לו" "אם" –
"יופי של רעיון אבל .." (וכאן עולים כל הצידוקים ללמה לא או לקשיים הצפויים)
"אני רוצה אבל ".... ( וכאן עולים כל הצידוקים מדוע לא אוכל )
"אני אוהב/ת אותך אבל "...(כאן עולות כל הסיבות מדוע לא.....)
אלה הם תנאים – יש תנאי להשיג את התוצאה אותה רוצים – עצם התנאי הוא הסיבה לכך כי לא מצליחים
לממש את מה שרוצים .
בכל אחד מאיתנו , קיימים שני קולות – קול אחד הוא קול המתכנן (המחשבה) וקול שני הוא כל המבצע( הרצון/ האנרגיה מופיע בצורה של תחושה בגוף). כאשר שני הקולות הללו פועלים בהתאמה – יש ביצוע המוביל לתוצאה.
לעומת זאת,כאשר עולה תחושה של אי נעימות,כבדות,חשש,פחד,דאגה תחושה זו מחבלת באנרגיה הנדרשת לעשיית הפעולה בפועל – ואז נוצר דיסוננס בין המחשבה לבין הפעולה.

4. גם אם מתגברים בהתחלה על כל התנאים שמציבים עדיין קיים קושי רב ביישום מתמשך – זאת מאחר ויש קושי להתמיד כי, שני הקולות הללו עסוקים במאבק מתמיד ביניהם ,מאבק זה מנציח מצב של אי עשייה.
וכך יום רודף יום.

מה עושים?
לאנשים בעלי מאפייני התנהלות "הישרדותית" חסר הקול הזה בתוכם,כך שהם מוצאים עצמם מסתובבים סחור סחור , כל פעם מחדש,ולא משיגים תוצאה שהם שואפים אליה
קיימים בתוכם שני קולות "כן" ו"לא" –ושני הקולות הללו הם הדומיננטיים,והלכה למעשה הם מנהלים את החיים.
המשמעות היא כי חסר קול נוסף. הקול הנוסף הוא הקול המוביל לתוצאות – קול הסמכות!
כמו בכל דבר אחר בחיים – מישהו צריך לספק תוצאות.(מנכ"ל בחברה,מורה בבי"ס) יש גורם אשר אחריותו היא להביא לתוצאות מוגדרות שנקבעו.
כך גם בחיים האישיים. על מנת להגיע לתוצאות רצויות, צריכה להיות מטרה מוגדרת וברורה של התוצאה אליה שואפים להגיע אחרת מסתובבים סחור סחור.

נסו את התרגיל הבא
ערכו רשימה של מוצרי אוכל אשר אתם רוצים לקנות בסופר. קחו את הרשימה עמכם והשתמשו בה בעת הקניה.
(הרשימה לצורך העניין היא התכנון, והקניה בסופר היא ההוצאה לפועל של התכנון – ביצוע)
כאשר אתם מגיעים לסופר לערוך את קניותיכם, (ביצוע) ישנם תמיד גירויים שמצפים לכם בדרך, שהם אינם כלולים ברשימת הקניות אשר בידכם.
כעת – כשאתם רואים מוצר שלא כלול ברשימה שלכם –וחושבים או אמרים - "אבל"..זה טעים".אולי בכל זאת אזדקק לזה " /"בא לי"/" לא נורא עוד 15 ש"ח לא ישנו הרבה"... ובה בעת אתם מושיטים את היד לקחת את המוצר , עיצרו!!

אמרו לעצמכם בשקט בלב את המשפט הבא:
"אני לא חייב/ת לקחת את המוצר כרגע. אני אעזוב את זה כרגע ואני אבדוק עם עצמי, בעוד רבע שעה,האם אני עדיין רוצה לקנות אותו" והמשיכו ללכת הלאה לפי הרשימה שיש בידכם.רבע שעה לאחר מכן (אם עדיין תזכרו זאת) בדקו אם אתם עדיין זקוקים למוצר ההוא שראיתם ורציתם.
חשוב להדגיש כי, האמירה במתכונתה המדוייקת, חשובה מאוד ומשמעותית לצורך עיכוב הגירוי החדש, והשארות על מסלול התכנון המקורי.

כך עשו בכל מצב שאתם מתכננים לעשות משהו/לרכוש – וקופץ לכם משום מקום רעיון או חשק אחר שמושך את תשומת לבכם לכיוונים אחרים, וגורם לכם לסטות מתכנונכם המקורי.
הנושאים עליהם אומרים את המשפט יכולים להשתנות אבל בסיס המשפט נשאר אותו הדבר – "אני לא זקוק/חייב ל....(מה הנשוא/הרצון) אני אבדוק עם עצמי עוד רבע שעה אם אני עדיין רוצה לעשות/לקנות זאת"???
אל תשכחו אכן לבדוק ,לאחר רבע שעה ,האם יש לכם עדיין רצון להפסיק/לסטות/לשנות את התכנון המקןרי שלכם.
אם יש רצון כזה – עשו זאת...

המטרה היא לעצור ולהשהות את הנדנדה הפנימית הקיימת ע"י השהיית המעשה/התגובה המיידית,אתם מאפשרים לעצמכם לעצור את הנדנדה הפנימית לתת לעצמכם זמן ושהות להחליט האם אתם רוצים לסטות מתוכניתכם המקורית,או לא.

התחילו בדברים קטנים בחיים , לא בדברים בומבסתים אלא בדילמות או בהסחות דעת קטנות.
ספרו מה קרה לכם?
אשמח לענות לשאלות בנושא ולעזור לכם להתמקד ולהגיע לתוצאה.

מרחבים פתוחים

כמה מילים על המושג והמשמעות "יציאה מהשרדות"

כאשר אומרים "השרדות" ההקשר שעולה בראשם של רוב האנשים הוא, הישרדות כלכלית.(או לחילופין הסידרה "השרדות").

ברור מה זה אומר לחיות בהשרדות כלכלית – לחץ,דאגה מפני החשבונות שיגיעו מחר,תחושה של מחסור,מתח מתמיד,דאגה יומיומית לקיום הפרט והמשפחה.
אבל מאפיינים אלו אינם צצים רק בהקשר כלכלי , אצל אנשים החיים ב"השרדות" שאינה כלכלית אלא מחשבתית וריגשית ,המשמעות היא חיים בצל של לחץ מתמיד, (ברמות מישתנות),באי-וודאות ובחשש מפני הבאות "איזו הפתעה מצפה לי מעבר לפינה?" (ואין הכוונה להפתעה נעימה)- זאת בנוגע למערכות יחסים,לחשש מפגיעה אישית.
ככלל,מה שמלווה את דרך ההשרדות,אלה הן תחושות של חוסר שקט אשר לפעמים צורחות בקול רם ולעיתים זה מופיע כלחישה,אבל כל הזמן,מתחת לפני השטח זה קיים ונוכח.

אדם החי בהשרדות מצוי באופן תדיר וקבוע (90% ) מהזמן בכאוס פנימי.זה יכול לנבוע ממשהו שמישהו אמר לו,עשה לו,או משהו שעולה חשש ופחד שיקרה לו – מחשבות טורדניות,הרצת סרטים בראש,חוסר שביעות רצון,עייפות רבה – מופיעים בעוצמות שונות,וללא כל תכנון מוקדם וקשה..קשה מאוד להיפטר מהם!! למעשה הם נוכחים כל הזמן ברמה כזו או אחרת– מרגע פקיחת העיניים בבוקר עד להליכה לשינה בלילה.

רגעי החסד בהם מצליחים להשיג קצת שקט ונינוחות פנימית, קיימים כאשר הולכים לשיון,או שיוצאים לחופשה (וגם אז לוקח יומיים שלושה עד שבאמת נרגעים ומתחילים להנות) ולעיתים גם במהלך השישי שבת,אשר בעקרון אלו הם ימים שכולם נחים בהם ובטלים מכל מלאכתם,או אז לא צפויה שום "הפתעה" ,שום סכנה משום גורם.(בנק/עבודה/מס הכנסה???).

בחיים אשר מותתים על מסלול ה של "השרדות" ,יש קושי להתמודד עם חיי היומיום,קושי להתמיד במטלות,כל פעולה דורשת מאמץ ניכר וכל מה שמייחלים לו הוא "קצת שקט" בבית הזה.
חווית החיים בהשרדות מופיעה וקיימת בכל תחומי החיים – קריירה,הורות,זוגיות,מערכות יחסים למול הורים,למול בוסים ובעיקר מערכת היחסים של הפרט עם עצמו.
יש כל הזמן "בלאגאן" פנימי המאופיין בתחושה של כאוס,חוסר מיקוד,כעס,עלבון,האשמה,פחד,חרדה,דאגה,מתח ודריכות.
תמיד יש משהו או מישהו או מישהי אשר הם "עשו לי"/"אמרו לי"..."ואם הם לא היו עושים זאת , אז הכל היה בסדר מבחינתי. "הפוקוס הוא על גורם מחוצה לפרט אשר עקב " דרכיו,דבריו,התנהגותו אני מרגיש את מה שאני מרגיש." בעצם,זוהי מעין אמירה כי הכוח נתון בידיים של מישהו אחר,החוויות הריגשיות של הפרט,נקבעות על פי התנהלות והתנהגות הצד שכנגד.

אם ככה,מה שניתן להבין מכך הוא,שאם הפרט רוצה להרגיש טוב ובסדר עם עצמו,והוא תלוי בהרגשות שלו בגורם חיצוני,הוא צריך להיות כל הזמן "בסדר" עם הצד השני,לדאוג שהצד השני יהיה שבע רצון ממנו,כי זוהי הדרך היחידה להשיג תחושה נעימה. – חישבו על זה!! מה זה אומר.
וישנה , כמובן, דרך נוספת, ודרך זו היא התנתקות,התרחקות מהצד השני.
כיצד משנים זאת? כיצד מחזירים את שליטה הפנימית לידיים?
יש צורך ראשוני להבין,כי הדרך בה מתבוננים על העולם מבוססת על פרשנויות שונות לאירועים וחוויות הנקרים על הדרך.

רבות מהפרשנויות שייכות לעבר,למצבים שונים בהם נתקלים במהלך שנות הגדילה .הרבה מאוד מפרשנויות אלו נתנו בגילאים צעירים מאוד( 0-5 ),מה שואמר שהפרשנויות התבססו בעיקרן על תגובה ריגשית למצב זה או אחר,ולא על חשיבה מושכלת מאחר ובגילאים צעירים,החלק החושב מתפתח לאט יותר מהחלק הריגשי,ולכן היכולת להסיק מסקנה מאירוע זה או אחר,מתבססת על תחושות ריגשיות.

ברגש כמו ברגש ,הזיהוי הוא על בסיס "מה עשה לי נעים?" (חיבוק של אמא) או "מה עשה לי לא נעים?" (כעס של אבא)-ועל פי פרמטרים אלו – תקבע גם ההתייחסות במהלך שנות החיים לאירועים שונים שיתרחשו בחיי הפרט.
אבל ,אליה וקוץ בה – כאשר נקבעת ומתקבעת חוויה מסויימת בעבר,כיום בחיי הבוגר, באותם מקומות בהן יהיה משהו דומה/מזכיר פרט כזה או אחר מהאירוע הראשוני – המסקנה והפרשנות ההיא מהעבר עולה וצפה ולוקחת שליטה על הדרך בה פועלים או מגיבים בהווה.

מה שאומר כי מסקנות שהוסקו בגילאים צעירים בילדות,היו על בסיס של צרכים ילדיים אשר שונים מהצרכים הנחווים בבגרות,יחד עם זאת, עדיין תהיה התגובה, לאירוע העכשווי מבוססת על מסקנות מהילדות שאינן מותאמות למציאות הפרט כבוגר.
באה שיטת "יציאה מהשרדות" ואומרת את הדבר הבא – על מנת ליצור חיים מותאמים לצרכים בחיים הבוגרים,יש צורך לשנות את התוכנה האוטומטית שהתקבעה בילדות,ומכתיבה התנהלות אשר רלוונטית אמנם לגילאים הצעירים,אבל פוגעת באיכות החיים בבגרות.

"יציאה מהשרדות" כשמה כן היא .מטרתה היא לאפשר לפרט, ללמוד, לזהות ולהכיר את "התוכנה האוטומטית" שלו,(זו אשר נבנתה ונוצרה בעבר) באמצעות כלים מובנים.היא מלמדת וגורמת לשינוי באמצעות טכניקה ספציפית של "עידכון תוכנה במוח" ,המבטל את ההגדרות/מסקנות/פרשנויות,אשר נלמדו והופנמו בשנות הילדות המוקדמות מלמדת ומקנה הגדרות חדשות המותאמות לצרכי הבוגר.. הגדרות חדשות אלו, מאפשרות, שינוי של תפיסה וחווית המציאות העכשווית , ומחזירות את השליטה הפנימית לידיים של הפרט.

שיטת "יציאה מהשרדות",במהותה, מאפשרת התייחסות רחבה ומקיפה ,ספציפית וממוקדת, בתחושות וברגשות של יחסי הפרט עם עצמו- זהו בסיסה ומכאן יוצאים לדרך. מתוך נקודת מוצא זו עולים גם נושאים רלוונטיים אחרים השייכים לחיי היומיום כגון מערכות יחסים עם העולם הסובב : הורות,זוגיות,משפחה גרעינית,מקום עבודה וכל צורך אחר המועלה על יד הפרט, בכל תחומי החיים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.

התוצאות שאנשים מדווחים עליהן הן - תחושות של רווחה והקלה,שקט ונינוחות פנימית ,הורדת עומס המחשבות הטורדניות ,ירידת הלחץ והמתח, שינוי ביחסים הבינאישיים ומול הסביבה הקרובה. כמו כן – עלייה בביטחון יכולת מימוש עצמי,פיתוח והרחבת מסוגלות, הנאה וסיפוק.

שיטת "יציאה מהשרדות",מאפשרת נגיעה ספציפית וממוקדת, בכל תחומי החיים היומיומים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.
על בסיס שיטה זו, נפתח המרכז "מרחבים פתוחים", אשר מתמקד בהקניית ידע,כלים ודרכים להתמודדויות שונות, במרחב חיי הפרט.
ורד בן צבי